כשהתחילו לדבר על הספר האלקטרוני, אמרתי לעצמי שאת המהפיכה הזאת אני לא רוצה לראות. היה לי ברור שבניגוד לתחומים כמו מוסיקה וקולנוע, עולם הספרות צריך להישאר חף מכל דיגיטליזציה. הרי אין תחליף לספר - למגע של הדפים, לריח הדפוס, לשיטוט המענג בחנויות הספרים. גם כסופר עורר בי העניין תחושה לא נוחה: האם הקוראים יתוודעו לספרי כשהם רכונים מעל מכשיר מהבהב ומטמטם חושים? לא, בשלושים וקצת שנות חיי אירעו די והותר מהפיכות טכנולוגיות. נשאיר את המהפיכה הזאת לאחרים.
עד שיום אחד נתקלתי במכשיר עצמו, ומהרגע שהחזקתי אותו, היה לי ברור שגם בתחום הספרות, המהפיכה הטכנולוגית היא רק עניין של זמן. נזכרתי בנבואתו של זה שחזה, אי אז בשלהי המאה ה-19, שבעתיד הלא רחוק ייחסמו כל הדרכים בלונדון בגללי הסוסים. אותו נביא חישב ומצא סימוכין לאפוקליפסת המעיים שלו, ורק לא ידע שיום אחד ימציאו את המכונית, ושבמקום גללי סוסים יוצפו הכבישים באדי בנזין ובפיח.
כשהרהרתי בנושא יותר לעומק, הבנתי שהספר האלקטרוני יכול לפתור את אחת הבעיות החמורות ביותר של הספרות בישראל: חיי המדף הקצרים עד גיחוך. כיום רואים אור אלפי ספרים בשנה, המתחרים על המקום המוגבל בחנויות הספרים, ונתונים למלחמת חורמה בין "סטימצקי" ו"צומת ספרים". ספר שראה אור לפני שנה או שנתיים נחשב לאלטע זאכן, ורק במקרים נדירים ביותר ניתן להשיגו בחנויות הספרים. לפעמים מתכווצים חיי המדף של ספר חדש לכמה שבועות, ואפילו לכמה ימים.
המשך המאמר:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1145707.html
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
