על באמת
מתעוררת כמו הייתי שם על באמת,
תמיד חלמתי ללכת על המים
ולגדל ורדים כחולים.
אז הייתי בטוחה שיום יבוא ועוד אוכל
ועוד אצליח
להבטיח לעצמי את החלום כמציאות.
אלו מציאות יש לי לחלק
לאחרים
חייבת להמציא מתוך האפילה
את התשורה שבה אבוא אליך
שבה אגע בשתי ידיך הפרושות, ובמשורה
לתת אותה טפין, טפין שמא תיגמר.
מתעוררת כמו הייתי שם על באמת
כמו הייתי לא חולם, כי אם המת.
ויה דולורוזה
כשמאירים את חומת ירושלים בשעה שש,
שש וארגמן אתה נשרף, להשיל הנעליים.
אבנים דלוקות, שלהבת קור, אור שבעיניך
כפור ידיי בחום ידיך. אתה אומר "פעמונים"
וניחוחות של תאנים וענבים ורימונים
אני נושקת משפתיך, ושקט מצלצל
עולה מבין כתליך, ואור נוגה שפוך
על חומותיך. כמה קל לטעות ולכנות
את ויה דולורוזה כויה דלה רוזה, אתה סוגֶה
בתוך קוציך, ונהדר כזה, רחוק ומגודל
אתה בונה מיגדל, סגור,
אל מול שמיך.
אבל לפעמים אתה פותח שווקים
וילדים יחפים משוטטים רחובותיך,
וריח חם של כעכים וממתקים
מציף הסמטאות, ושטיחים צבעוניים ממוטטים
את נזיריך, ונזרי קפה וזעטר
שוזרים את ניחותיך
זָרים הופכים פתאום לתושביך
ושבוייך בונים בך ביתם.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
