פורומים » שירים ומשוררים

יהודה עמיחי, נתן אלתרמן, ולהבדיל אביב גפן. משוררים חדשים וישנים. שירים שאהבתם, וספרי שירה שנגעו בליבכם.

• לפני 12 שנים ו-11 חודשים בקצה השדה/ יהודה עמיחי שמעון שלוש

  

  שמעון שלוש

  http://www.youtube.com/watch?v=BKezQyUCsvk
  
  בקצה השדה עמדו שניים ברושים.
  אני חושב שהם עדיין שם עומדים.
  לפעמים היינו מסתכלים בהם בערב,
  הם היו שניים כמונו בקרב
  העולם הגדול.
  
  שם נשברה השדה והיה סוף העולם,
  גם הרחוב נפסק שם, הרחוב.
  ילדים קטנים יראו לגשת עד שם,
  רק אנחנו ידענו שאין סוף
  לעולם הגדול.
  
  רבים הם ההולכים בכיוון אחד,
  אילו רק ידעו, אך זאת יודעים רק מעט.
  באתי מתוך עצמי כמתוך אדמה, חם,
  עז, לוהט ונשפך בין כולם
  בעולם הגדול.
  
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 12 שנים ו-11 חודשים תמיד ,אבל תמיד רציתי יום אחד לפגוש את עמיחי, מיה אליה

    

    מיה אליה

    תמיד ובעיקר -והתחיל בגלל השיר הנ"ל -
    ישבתי דוממת תוהה על מה רצה להגיד לנו "שהם אלו שידעו שאין סוף לעולם הגדול "
    האם ראה זאת כמקום חיובי כילד החולם על שדות ,נהרות ועולם
    או ממקום שלילי- , כידיעה שעדיין אין לה תרומה בגיל רך..
    
    מצד אחד אומר שהברושים כמו קרב אחד והם שניים
    מצד שני אומר על "רבים ההולכים בכיוון אחד ,אילו רק ידעו .."
    וסוגר מעגל איך נשפך בין כולם ( כמו נעלם ,כמו חלק ולא שלם ) בעולם הגדול...
    
    אולי כבר יודעת את התשובה -
    
    הרבה על עמיחי בימים אלו -
    וגם על זך -
    
    בנדנדות בין ברושים גדולים בתור ילדה - ראיתי המון עולם מעבר
    ,לא ידעתי עד כמה,
    לעולם לא תברח ממה שניטע בך - אולי זה רק הנוף שישתנה ..
    
    
    
    
    
    
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 12 שנים ו-11 חודשים אני רוצה לחשוב שזה מהפן החיובי שמעון שלוש

      

      שמעון שלוש

      אם כי יכול להיות שאולי ההגירה או המעבר אל החיים העירוניים מתערב כאן. בכל אופן השיר מלווה את המתח הזה. ונדמה לי שמערב בכל זאת את התום של התבוננותו של ילד או מתבגר.
      אפשר להביא את השורה "אילו רק ידעו, אך זאת יודעים אך מעט" אל מול שורה אחרת משירו של זך "ואני לא יודע איפה הייתי ואיפה אהיה כמו עץ השדה"
      ובכלל אל הזיקה שיוצרת שירה עם הטבע ולדוגמה אחרת שירו של מנחם בן "אתחלת שיר":
      "בעבודת אדמה אילמת/ אולי יחזור אליי אושר המילים"
      
      באמת רציתי להעמיד את השיר הזה כדרך אחיזה בראי הטבע מבין הזמנים והשתנותם גם בראי המתבונן: נזכר שכבר עסקתי בזה גם בשיר של יעקב שבתאי - אז בוודאי זה לא מקרה בשבילי.
      חשוב לי לחזור אל שירתו של עמיחי, וראי איך שירתו התחילה די מפה. השיר לקוח מתוך "עכשיו ובימים האחרים" -נראה שאת העבר שלו הוא מריץ באיזה השתנות שהיא לא רק בהווה אלא לתקומה ובראי שאינו רק אישי לעבר הימים האחרים...
      
      מאוד חשוב לי מה שכתבת ועוד נפעם
      מן הזיכרון וההווה
      ציירתי הרבה ברושים בעברי, הם היוו עדות לגילאים שהשוויתי, למצבי רוח מבעד להשתקפותם, מאוד ברור לי איך הם עומדים כאנשים בהתבוננות הזו.
      מעניין בשיר איך מהאדמה הוא נשפך כמו לבה מתפרצת על מנת לשכוח אל תוך מצב צבירה אחר שיכול אולי לחזור אל מה שהעיד קודם "שם נשברה השדה והיה סוף העולם"
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

      • לפני 12 שנים ו-11 חודשים גם הרחוב נפסק שם, הרחוב.... מיה אליה

        

        מיה אליה

        האם לא מהווה איזה דין .
        או אולי חומה שיצר אצל האחרים , חומה שלא הייתה לו ,כי ידע
        האם ידע כי טוב
        האם ידע כי רע
        או האם חלם על המעבר-
        האם רצה להגיד לנו שלהם אותם הילדים שבסוף הרחוב כבר לא היה מעבר , שלכל דבר יש זמן ועת ...
        
        הייתי רוצה להאמין שחשב מהפן החיובי - למרות שמתקשה להאמין , רואה רק את האופל של ה"שם"
        האם המלחמה ,הקרבות
        האם פרידה
        והיו שם שניים בין הברושים..
        
        לפחות כך אני הייתי -בסוף גילה ...ממש בסוף ( רחוב המרגליות אם איני טועה )
        היה שם
        פארק ענק
        המון עצים גבוהים עד השמיים ,נדנדות עם חבל ארוך ,ארוך שחשבת שהנה עוד רגע תגיע אל הכוכבים ...
        שם שעות חולמת על העולם שמעבר
        
        אחרי הפארק לא היה כלום ...רק נחל שירדנו איליו מן נחל קטן והמון מרחבים ...
        
        את החלומות השארתי שם-
        את הכלום לקחתי איתי-
        
        היופי כואב - אולי גם הידיעה
        
        מאידך ראה את שכתב על האהבה -
        ראה גם פה את הדין שפסק -
        
        ""במקום שאת אוהבת
        צריכים לפנות את הרהיטים מן החדר
        את כל האילנות וההרים והימים
        מן העולם כי צר." "
        
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.