פורומים » ספרים חדשים
כל שבוע יוצאים לאור בארץ ספרים חדשים. זה המקום לספר לנו על ספר חדש שקראת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום ספרים חדשים
» נצפה 403 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-11 חודשים ספר חדש:"לפעמים פצע לפעמים סופה" מאת שושנה גוטשאלק-סבג מיך
לפעמים פצע, לפעמים סופה, אבל תמיד כואב, כל כך כואב....
על ספרה של שושנה גוטשלק-סבג, 'לפעמים פצע, לפעמים סופה'
מיכאל פרסיקו, רופא
כשהייתי בן חצי שנה, הגשימו סוף סוף הורי את שאיפתם הנעלה, ואחרי הכשרה חקלאית בת חצי שנה בכרכור, הצטרפו לקיבוץ השומר הצעיר להבות הבשן. למחרת בבוקר כבר היו עסוקים בהגשמה ציונית בעוד אני, תינוק בן חצי שנה בלילה-ראשון-בלי-אמא הייתי עסוק מאד בהישרדות. מאז אני שם, בהישרדות , מול הכאב הנורא... אתם מבינים: הורי, שהיו שניהם רופאים, לא זנחו גם ברגע חלוצי זה את משנתם המדעית, ועשו מעין מחקר מדעי שאומר: אם לינה משותפת בקיבוץ זה משהו לא פשוט לילד, בואו נראה מה קורה כשמשליכים שמה לא תינוק בן יומו, שחייב לקבל מה שיש ומתרגל, אלא אחד בן חצי שנה, שיודע ורגיל כבר לחמימות זרועות האם האוהבת.. הבה נראה איך יגיב הוא! הו הו, הו הו...
לספר שאני אכתוב פעם יקראו 'הלילה השלישי'. כי בלילה הראשון בלי אמא תינוקי פשוט נדהם. הוא לא מאמין שאמא תעזוב ילד שזה עתה נולד, תמים כתינוק בן יומו, לבד. בלילה השני הוא מלא אימה, הוא כמעט מת מפחד. בלילה השלישי, אם הוא לא יוצר לו מנגנון הישרדות, הוא ימות. הוא פשוט ימות.
לא מתתי. גם הסופרת בספר הזה לא מתה. חלק מהכאב שהיא חוותה היא מצלילה, מתמירה ליצירה כתובה. ולא סתם יצירה – זהו ספר נוגע ללב ומרגש מאד ברבים מחלקיו, בעיקר אלו העוסקים בניסיונה של יעל הקטנה לשמור על מקומה מול המערכת הקיבוצית, גם אם נגוע פה ושם בבוסריות של סופרת מתחילה. אבל הרי צריך להתחיל מאיזה מקום, לא?
אולי רק מי שחווה את הדבר המיוחד הזה, הנקרא ילדות בקיבוץ יכול להעריך במלוא עומקה את החוויה בה עוסק הספר, להיות רגיש לניואנסים המיוחדים העוברים כחוט השני בספר. שכן הקיבוץ היה אז מקום מיוחד, מאד מאד מיוחד בעיקר לילדים שגדלו בו, כשמבוגריו מתנהלים בדרך השונה כל כך מזו של שאר אזרחי המדינה. כך היה, לפחות אז בימים של ניסיון שהיה אי כשלון למופת להגשים אוטופיה. זו התקופה עליה כותבת המחברת.
הנה לדוגמה דמותה של הדודה קלרה כפי שהיא מצטיירת בסיפור הראשון ("מה הבעיה, אני לא מתלבשת צנוע"), כאנטיתזה של חברי הקיבוץ, בהיותה 'חתיכה' שמתלבשת כרצונה, מדברת כרצונה ובכלל שוברת את כל מוסכמות הקיבוץ, להוותם של אבא ואמא של יעל, חברי קיבוץ נאמנים שכמותם. ממקומה התמים אבל היודע לשרוד מביטה הילדה וקולטת הכל: את התגרותה של הדודה בצניעותם המתאמצת של ההורים, את הקנאה, את הכעס הממלא את מקומה של נגיעת אמת בלתי אפשרית בכאב, את הקושי כאשר באה אל תוך ביתם פיסה של חיים 'רגילים', שאנשי הקיבוץ כלל לא חולמים עליהם לכאורה, ובכל זאת...
שוב ושוב נוגעת גוטשלק-סבג בגבול העדין שבין חיי הקיבוץ לחיים האחרים, מודעת לקרבן העצום שהקריבו אנשיו אז, אבל גם לרוח המיוחדת של שיתוף והגשמת אידיאל אמיתי. אלא שאדם הוא רק אדם, ובקלות רבה מתפתה נתנאל הנשוי לדודה היפה, עד לשערורייה הבלתי נמנעת (שם)...
גם ילד הוא רק ילד. ועל אף ההתניה העמוקה של הפרדה בין בית ילדים לחדר הורים, או אולי דווקא בגללה, מתעקשת יעל הקטנה למצוא דרכה אל חדר ההורים החדש לבד, באור המסנוור של שמש צהריים קופחת, קשה כמו אורה של האמת הקיבוצית ("שולחן וארבע מדרגות"). היא לא מצליחה,כי ככל כך יחסי וחמקמק הוא קיומו של בית ההורים לילד בהוויה הקיבוצית. מובסת היא חוזרת אל גן הילדים לבקש את עזרת המטפלת, כי אמא איננה, איננה....
עוד דמויות עולות שם, בסיפורים הקצרים המרתקים שבספר. כמו דמותו שלאליעזר, מחלק האספקה הקטנה לחברים ("הפתק") , אשר בנאמנותו לתת כל רגע מחייו למען הכלל השיתופי אוגר כמובן כעס, אשר נוחת כאילו לא בכוונה על יעל הקטנה, שבאה לבקש דברים. בדרך לשם מצטייר הטבע לילדה הערנית כ"ישיש טוב לב", אבל הטבע האנושי מניע את אליעזר להשליך עליה את כעסו הלא מודע. הוא מעליב אותה ולועג לה תוך שהוא רומס את כבודה הקטן כמו אותו עכביש ארך רגליים, שבו היא מתנחמת בדרך חזרה הביתה. כן, הטבע המנחם, את זה אני זוכר מצוין. איזה מזל שהיה לנו טבע מדהים פלאי כזה מסביב, להתנחם בו אל מול הטבע האנושי, השבוי כה עמוק באידיאל בלתי אפשרי.
יש עוד סיפורים, שאותי החזירו למקומות מסתור של ילדות, וריגשו מאד. בולט ביניהם "תנים על המרפסת" שהעלה דמעות של הזדהות וכאב בעיני.
ביאליק בשירו 'הבריכה' אומר:"אני יודע יער, וביער אני יודע בריכה צנועה אחת. ... ואין יודע מה בלבבה".
אם תרצו להשתכשך מעט בבריכת הילדות שלנו, ילדי השמש, אם תרצו לדעת מה סודה – אנא קראו בספר היפה והמלבב הזה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-11 חודשים דנה (ל"ת)
-
