אז אני מאמינה מי שבוחר בביבי בוחר בו בעיקר בגלל כושר הבעתו והרטוריקה שלו
כשנואם באום עושה רושם מצויין.
אבל פה בארצו שלו כבר מזמן שכח מהי המילה כן בלי לשנותה או לומר לא מבלי לחזור בו,
אין פרגון למחשבה עצמית, אז עם את מתייחסת לחינוך, את צודקת כי הכל שבלונות שיוצרו
על ידי משרד החינוך, תחרויות של הישגים בין בתי ספר, שאיפה למצויינות, אך זה סוג
של שופוני, לא מתעכבים על מה זה להיות אזרח, על כיבוד אדם לחברו, ראי איזה גיהנום
עושים הילדים אחד לשני באמצעות הפייסבוק, חושבים רק על ההופעה הבאה שיראו, על הבילוי
הבא.
הייתי לפני כמה זמן אצל מכרה חביבה מאד שיש לה ילדים ביום שישי בערב.
אינם יודעים אפילו לכבד את שולחן השבת. מעליבות אחת את השניה, מבקשות תוספות שאת
מה שיש להן בצלחת לא סיימו זורקות אוכל אחת על השניה קמות באמצע הארוחה וצווחות
כאילו הן איזה שבט איניאני נוסעות בסקטים ברחבי הסלון, רוכבות גם על אופנים,
שמות מוסיקה רועשת ומפריעות להורים לראות את התוכניות שהם רוצים לראות, אבל
מישהו אומר להם משהו, הם רבים ליד הילדים ומאשימים אחד את השני במחדלים הללו
ויחד עם זאת קונים להם וקונים להם עד אין סוף ואחר כך המינוס בבנק חוגג.
ואני בטוחה שיש הרבה כאלה שלא מוצבים להם גבולות, אז איזה תוצר יצא בסוף?
לא קוראות ספרים טובים מה שמענין אותן זה הפסטיגל או איזה פרוייקט של לא
זוכרת שמו של שירים מזרחיים. פשוט זוועה.
ביבי זורק את השטויות על אירן כי הוא דמגוג, גם לפני אירן היה המצב דומה,
אבל אצלנו תמיד קל לזרוק הכל על הבטחון, אבל הם את ידם לכיס עבור עצמם
שולחים אך את האזרחים משאירים למות. לפלא בעיני שיש עוד כאלה שרוצים להלחם
למען מנהיגים שהוכיחו בשנים האחרונות שאינם יודעים כבר לנהל מלחמות
פורשים ממלחמות באמצע, וכך מנציחים מצב של קטיושות בדרום והרשימה עוד ארוכה.
את לא צריכה לומר: "ואולי עלי ללכת על הדיעה האישית שלי ולתת לאנרכיה להשתלט"
כי היא כבר פה במסווה דק של מדינה מתוקנת ופועלת.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה