פורומים » א כללי

האזור הכללי. פה אפשר לדבר על כל מה שלא נכנס למקומות האחרים.

• לפני 16 שנים ו-10 חודשים ועוד שאלה שהתחבטתי בה די הרבה... שקדנית

  

  שקדנית

  יומני קריאה - מעודדים קריאה או אולי משביתים את שמחת הקריאה?
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 16 שנים ו-10 חודשים תלוי למי לי

    

    לי

    מאחר ואני הייתי(ועדיין) מאותם אנשים שאוהבים ללמוד,נהנתי מאוד מיומן קריאה אחד שעשעיתי על הספר "העבד".
    _(הייתי גם היחידה בכיתה שהגישה את העבודה למורה, אז היא נואשה מהכיתה ולא עשינו עוד)
    
    נהנתי כי קראתי את הספר בעיניים אחרורת(ואח"כ גם חוויתי את דעתי המלומדת, כמובן). אך למרות ההנאה והעניין, זה לא אותו הדבר כמו לקרא ספר רק בשביל הכיף.
    
    ולסיכום, לשאלתך, בלי קשר ליומני קריאה, אני לא חושבת ששיעורי ספרות בכלל מעודדים קיראה. מי שאוהב קורא ומי שלא-לא.
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 16 שנים ו-10 חודשים אין, בהכרח, סתירה ענת

      

      ענת

      בין אהבת הלמידה לבין אהבת קריאה... אני סקרנית מטבעית. אדם שאוהב לקרוא חייב להיות סקרן, גם אם ברמה מינימלית. ללא סקרנות אין משהו שימשוך אנשים, שוב ושוב, אל הספרים.
      אבל למידת הספרים לפי מתכונת מוכתבת מראש פוגמת בחוויית הקריאה, בעיניי(!). הרי אי-אפשר ללמוד את כ-ל הספר, אז מתמקדים בהיבטים מסוימים.
      בעיניי יש בלמידת ספר תהליך שדומה במקצת להפיכתו לסרט - שהרי גם בתהליך הזה מתמקדים בפן המרכזי של העלילה, ומתעלמים מתתי זרמים בעלילה וככה מחמיצים, לפעמים, דברים שתורמים לקו המרכזי לא פחות מהקו עצמו.
      
      אפרופו אהבת למידה - למדתי הסטוריה, למשל, בצורה הרבה יותר טובה מספרי קריאה (וגם חלק מספרי העיון שקראתי) מאשר מספרי הלימוד של בי"ס. ואם נחשוב על זה, ההסטוריה היא אותה הסטוריה, בעקרון - אבל תלוי איך מתארים אותה, לא?
      כשמכניסים קצת בשר בין ים התאריכים, קל יותר להפנים את המאורעות... מאשר לזכור רצף אכזרי של תאריכים על גבי תאריכים.
      חוץ מזה, שבשביל דיסקלקולית שכמותי, התחומים העיוניים תמיד היו ויהיו קלים יותר ללמידה :).
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

  • לפני 16 שנים ו-10 חודשים שוב בהקשר אבל קצת אחר... ענת

    

    ענת

    כעקרון, לטעמי - השבתת שמחה.
    למדתי 5 יח"ל ספרות. ומאז נקעה נפשי מלימודי ספרות וכל מה שקשור בזה! אני רוצה לקרוא ולהנות בדרכי שלי, לא לפי מה שמכתיבים לי, לא לפי תכנית לימודים מסודרת ולא להיות כפופה לצורך כזה או אחר, של "הקאת" התוכן לתוך יומן קריאה.
    הייתי השנתון השני (והאחרון) שהיה חלק מהניסוי של משרד החינוך שנקרא "הגרלת בגרויות". ספרות עלה בגורל, כך שלמרות שלמדתי 5 יח"ל, בסוף בכלל לא עשיתי בגרות בספרות - רק מתכונת. שמחתי שנחלצתי מבחינת הבגרות הזו.
    לא נראה לי הרעיון של "למה התכוון המשורר?". לטעמי, הרבה פעמים תכנית לימודים מסודרת כופה רעיונותצ מסוימים על כוונת המשורר, שלא בהכרח תואמים א המציאות.
    אני זוכרת שפעם אחת המורה לספרות זרקה אותי מהשיעור בגלל "חוצפה".
    למדנו שיר של משורר שעדיין לא מת אז (נדיר, אני יודעת, ואולי זו בכלל היתה משוררת... אני באמת כבר לא זוכרת). ואז, כמובן, עלתה השאלה הצפויה - אז למה הכוונה בשיר?
    ועניתי, שבמקום שננחש אפשר פשוט לשאול את כותב השיר למה הוא התכוון וזהו, כי באמת חבל על הזמן.
    מאותו רגע ועד סוף השיעור ביליתי בחוץ...
    וניתוח של ספרים עוד יותר גרוע בעיניי. למדתי, אודות לשנתיים של 5 יח"ל ספרות, שלעולם לא ארצה עוד ניתוח ספרים מובנה מראש. אני רוצה לבד, בדרכי שלי. מה, איך וכמה שאני מבינה.
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 16 שנים ו-9 חודשים אם יש מטלה שמשביתה בעיני את חדוות הקריאה זה שקדנית

      

      שקדנית

      יומן הקריאה שנדרשנו להגיש אחת ל...
      יומן קריאה בעיני הוא אנטיתזה לעידוד קריאה. זכורני בהיותי תלמידת ביה"ס היסודי הייתי צריכה להגיש למחנכת יומן קריאה על ספר מסויים. היות והתקשיתי לעמוד בלוח הזמנים הצפוף של שיעורי הבית, המבחנים והמטלות החלטתי להמציא את העלילה כאילו היא עלילת הספר שהרי לא יעלה על הדעת להגיע לביה"ס ללא הכנת שיעורי בית פשוט אין מצב כזה גם בגלל החשש מהמורה ומההורים וכך הגשתי את ה"עבודה" מתוך תקווה מטופשת שהמורה ממילא לא מסוגלת לקרא את כל הספרים עליהם המליצה ועל כן תבלע את הסיפור שלי ואולי אף תחמיא לי.
      כמובן שזומנתי לשיחה נוקבת עם המורה ועמדתי בפני חקירה צולבת על ה"שטויות" כביכול שכתבתי במאמץ רב. מאז יש לי סלידה מיומן קריאה . המורה הצליחה להמאיס עלי את הקריאה לפרק זמן מסויים. בעקבות חוויה זו מעולם לא דרשתי מתלמידיי להגיש יומן קריאה. במקום זה חיפשתי דרכים מגוונות לעודד את הקריאה כך שילדים יקראו ספרים מתוך שמחה ורצון פנימי ולא מתוך כורח. אני סבורה שקריאת ספרים צריכה להיות עיסוק/תחביב מהנה ויש דרכים רבות לעודד את הקריאה . יומן קריאה -אינו נמנה עמהן.
      בהזדמנות זו אני רוצה להמליץ על הספר: " כמו רומן" של דניאל פנק שבו הוא מתאר כיצד מתפתחת אהבת הקריאה ,כיצד היא נעלמת ואיך אפשר לגלותה מחדש. בספר הזה מגלה פנק דרך חדשה לשוב את הקריאה : הוא יוצר את " מגילת זכויות הקורא" .הורים שילדיהם גדלו מול הטלוויזיה ייהנו מהספר.
      
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

    • לפני 16 שנים ו-10 חודשים תואר בספרות לביא

      

      לביא

      מישהו פה עשה תואר בספרות?
      
      מעניין אם באקדמיה גם כן תוחמים אותך לתוך מסגרת כשאתה מנתח יצירה, כפי שסיפרה ענת על הגברת ספרות בתיכון.
      
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

      • לפני 16 שנים ו-9 חודשים תואר בספרות לא דומה לשיעורי ספרות בתיכון עורכת

        

        עורכת

        אני עשיתי תואר ראשון בספרות עברית Iוגם בפסיכולוגיה) בירושלים. יש לי הרבה ביקורת על הלימודים באוניברסיטה ועל האקדמיה בכלל, אבל היא מאוד שונה מהביקורת שנכתבה מעלי על לימודי הספרות בבתי הספר - יסודיים ותיכוניים.
        
        בתואר בספרות לא צריך להגיש יומני קריאה. אין צורך "להוכיח" שקראתי את הספר - הרי אם לא הייתי רוצה לקרוא, לא הייתי טורחת לבוא ללמוד ספרות באוניברסיטה. הדבר היחיד שדמה לזה היה "מבחן בקיאות" שנערך בשנה הראשונה לתואר, במסגרת קורס שמטרתו להכיר את הקאנון הספרותי של היצירה העברית שאחרי תקופת ההשכלה ועד שנות ה-50 בערך של המאה ה-20. זה היה קצת סבל להספיק לקרוא כל כ הרבה ספרים בסמסטר אחד, ואז שהכל יסתכם במבחן אמריקאי לא כל-כך ארוך, אבל זה חשף אותי להרבה סופרים מדהימים שכבר לא נמצאים על המדפים ולא הייתי נחשפת אליהם בדרך אחרת: הסופר שופמן, הספר "עד ירושלים" של ראובני ואפילו ברנר - שלא למדתי בתיכון.
        
        גם באקדמיה תוחמים אותך למסגרת כאשר אתה מנתח יצירה, אבל ממש לא שואלים את השאלה הטפשית "למה התכוון המשורר". לא זה הדבר הכי מעניין כשאנו באים לקרוא שירה, או כל יצירה אחרת. ברוב יצירות הספרות הקורא יכול להבין לבד למה התכוונו פה. הכי הרבה - אולי יש דברים נוספים, שאני לא הבנתי ואחרים כן, ובמובן הזה הדיון בכיתה הוא מפרה. אפשרות נוספת היא שיש ביצירה רבדים אשר נהירים רק למי שחי בתקופה מסויימת או במקום מסויים, ואז השיעור יביא את התכנים האלה כדי שנוכל להבין טוב יותר את היצירה על רקע הזמן והמקום בו היא נכתבה.
        
        שיעורי הספרות באוניברסיטה התמקדו בעיקר בניתוח של מגמות ואיפיון יצירות על פי כל מיני חתכים. למשל - "פואטיקה היסטורית" - ניתוח יצירות שנכתבו בתקופה מסוימת או בעקבות אירוע מסוים (למשל, ספרות עברית אחרי מלחמת ששת-הימים) וניסיון להבין את הלך הרוח של האנשים בתקופה לאור הדברים שהם קראו וכתבו. חתך אחר הוא, למשל, יצירות מודרניות שנכתבו בעקבות סיפורים תנ"כיים. ועוד, ועוד.
        
        הרעיון הוא לא "להבין את היצירה". מי שלא מבין אותה, לא הולך ללמוד ספרות באוניברסיטה. הרעיון הוא להבין מה היצירה עושה לנו, איך היא הושפעה מדברים אחרים שקרו בתקופת כתיבתה או מיצירות אחרות, איך היא השפיעה על יצירות אחרות, במובן הזה שכל יצירת אומנות היא קודם כל חוויה אישית ורגשית, אבל שיש עוד אנשים שיכולים להשתתף בה.
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
        

        • לפני 16 שנים ו-9 חודשים לא השוויתי בין השניים ענת

          

          ענת

          רק הסברתי למה הלימודים התיכוניים (ברמה של 5 יח"ל, שבאמת שם פחות נשאלנו "למה התכוון המשורר?") גרמו לי להבין למה אני לא רוצה להמשיך ללימודים גבוהים בתחום של ספרות.
          המורה שלי, שלימדה אותי את ה-5 יח"ל היתה גם מרצה באוניב' ת"א. היו לה דרישות מאוד גבוהות מאיתנו מחד, אבל החומר הלימודי היה שונה ממה שלרוב מלמדים בתיכון. אבל בכל זאת, היא היתה חייבת להיצמד לתכנית הלימודים של משרד החינוך מבחינת הבייסיק הלימודי.
          
          למיטב זכרוני - ומראש אני מצהירה, נא לא לתפוס אותי במילה, זכרוני לא שווה הרבה אחרי כל כך הרבה זמן - מעולם לא נאלצתי להגיש יומן קריאה, אולי באנגלית. בעצם, בטוח שבאנגלית כן. "בעל זבוב" היה הפרוייקט שלי.
          אז בכל אופן, לא נאלצתי להתמודד עם יומני קריאה, כל שלא זו הסיבה שהחלטתי לא להמשיך עם לימודי ספרות.
          
          העניין הוא, כפי שציינת, ש"גם באקדמיה תוחמים אותך למסגרת..." ולמרות היתרונות שהזכרת, אני לא רוצה ולא צריכה שיתחמו אותי. אוטומטית זה מעורר בי אנטגוניזם. אין לי בעיה להודות שזה אולי חסרון גדול בהיותי אני. אבל זה מפריע לי. מודה ומתוודה בפה מלא.
          אני חושבת שתחומי הקריאה שלי מגוונים מאוד - הן מבחינת הז'אנרים והן מבחינת התקופות. אני לא מגבילה את עצמי רק לספרים חדשים או רק לסופרים מוכרים - ואני עושה את זה גם בלי מסגרת תוחמת.
          וכן, יכול להיות שמתבונן מהצד יצקצק בלשונו ויגיד שכן, שאני בהחלט מוגבלת מבחינת המגוון ה"קריאתי" שלי.
          
          יש כאלה שהולכים ללמוד ספרות באוניברסיטה דווקא בשביל להבין ולהיפתח לתחומים חדשים. וזה נכון בעיניי לגבי הרבה תחומים אחרים...
          כל מי שהולך ללמוד משפטים, למשל, בא עם ידע מוקדם של כל החוקים, התקנות והכללים?
          אנשים הולכים ללמוד מה שמעניין אותם... בגלל זה זה נקרא "ללמוד" ולא "לחזור על מה שאני כבר יודע/ת".
          

          ---

          הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

          כותרת התגובה:
          תוכן התגובה:

          * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
          

      • לפני 16 שנים ו-10 חודשים נראה לי שגרגור סמסא תוכל לתרום מהידיעות שלה פה... הסמוראי האחרון

        

        הסמוראי האחרון

        הבעיה לדעתי בשיעורי ספרות זה שפשוט לא מלמדים איך לנתח. לא מלמדים אותך לדוג. סתם נותנים לך דג מסריח.
        זה פשוט מצחיק שרוב שיעורי הספרות בתיכון שלנו עברו בהכתבות של סיכומים, כי לא היה תקציב לצלם את הסיכומים (אני זוכר שלמדנו את "פרחי הירושימה", ספר שממש נהנתי ממנו- נקרא באחר צהריים אחד בחופשת פסח).
        
        אותה משתמשת שהוזכרה לעיל שלחה לי משהו משעשע על אחד המבקרים הספרותיים בארץ: http://perryfacts.blogli.co.il/
        
        נראה לי שזו פחות או יותר הרוח באקדמיה. נראה לי סיוט לעשות תואר בספרות. חייבת להיות דרך קלה יותר להשתלב בצוות הקופאים של תאגיד מקדונלדס.
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
        

        • לפני 16 שנים ו-9 חודשים אחלה קישור אבל זו לא הרוח האקדמיה עורכת

          

          עורכת

          זה קישור מאוד משעשע!
          אבל מנחם פרי באמת יש רק אחד, והוא מלמד רק בחוג לספרות של אוניברסיטת ת"א.
          
          נכון שאי אפשר לעשות הרבה חוץ מלהיות מוקדנית באורנג' עם תואר בספרות, אבל לא הולכים לאוניברסיטה כדי לרכוש מקצוע. האקדמיה היא מקום שמעניק השכלה גבוהה, ולא תעודה מקצועית. החלקים האוניברסיטאיים שכן נותנים מקצוע נקראים "בית הספר ל -": בית הספר לעבודה סוציאלית, ביה"ס למשפטים, ביה"ס לרפואה, ביה"ס למנהל עסקים - וזאת לעומת החוג לספרות, החוג לכלכלה, החוג למתימטיקה וכו'.
          
          אף אחד לא ילמד אותך איך לנתח יצירה באוניברסיטה. מה שכן, יתנו לך כלים ויכירו לך תחומים נוספים, שייסעו בידך כאשר אתה בא, מסיבה כלשהיא, לנתח יצירה ספרותית.
          

          ---

          הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

          כותרת התגובה:
          תוכן התגובה:

          * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
          

          • לפני 16 שנים ו-9 חודשים אה, הבנתי... הסמוראי האחרון

            

            הסמוראי האחרון

            אני גם לא בדיוק בקטע של לבוא לאוניברסיטה כדי לרכוש מקצוע. גם במדעים, כפי שהזכרת, אין הרבה מה לעשות עם זה בלי לפחות תואר שני.
            
            מה לעשות, מקריבים את עגל הזהב למען הרמס טריסמאגיסטוס ורעיו יודעי הדבר.
            
            עדיין, הייתה איזה תקופה לפני כמה שנים שהתלבטתי ברצינות ללכת על אחד מחוגי מדעי הרוח (שזה אגב, מתכון מצויין איך לגרום לאבאמא ממוצא, אהמ, אירופאי התקף לב). היסטוריה בגלל שהכרתי בנאדם שעשה תזה על מיתולוגיה נורדית. ספרות בגלל הקריאה... אבל אז הגעתי למסקנה שזה בערך כמו להפוך תחביב למקצוע. זה סתם ישחוק וישעמם.
            
            אני גם אף פעם לא אראה את עצמי כקורא "שווה" לאנשים כמו מנחם פרי. אף פעם לא קראתי את דון קיחוטה, כשהייתי קטן חרקתי שיניים דרך רובינזון קרוזו והפרש בלי הראש, ולרוב אני מעדיף את הספרות שלי כתובה בשפה מודרנית, רצוי מה3-4 עשורים האחרונים... באסה, אני מניח.
            
            אני די מתנחם בעובדה שגם אני וגם מבקר הספרות הכי חריף בעולם נגמור בתור מזון לתולעים.
            נכתב על גולגולת: "מה שאני תהיה גם אתה ומה שאתה, הייתי גם אני".
            
            כמה רחומה ואכזרית התופעה הזו של החידלון. אבוי.
            

            ---

            הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

            כותרת התגובה:
            תוכן התגובה:

            * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.