אני מגיעה למרכז המסחרי לקנות מוצרי חלב,
חניתי מול רצף החנויות כאשר מימולי חנות הירקן,
החזית והעורף פתוחים לרווחה,
ירדתי מהאוטו,עדיין עומדת ליד הדלת הפתוחה,
כאשר לפתע צרור פיצוצים מחריש אוזניים,
חשבתי זיקוקים, והבטתי למעלה, זוכרת שחשבתי, מה קורה לעירייה,
זיקוקים באמצע היום?
הורדתי ראש, ולפני בקו ישר בחור לבוש שחור חובש קסדה שחורה אטומה, בעורף החנות הפתוחה, יושב על אופנוע ויורה בירקן כמעט מתווח אפס.
צרור כדורים וטס משם,כל העניין ערך שניות.
הורדתי ראש לבדוק אם נפצעתי (מאחר ועדיין הייתי על הרגליים) ,לא ברוך השם, בדקתי את הג׳יפ, לא , אך על המכונית החונה ליידי היה חור קליע בזכוכית הנהג.
מעבר להלם וצעקות אבי הירקן הזועק לראות כי בנו נרצח מול עיניו, הגיעו האמבולנס והמשטרה, שאמרה לי לנסוע משם.
עכשיו, הסיבה היחידה להסתלכותי מיד מהמקום הינה ילדי,
ברור היה כי זוהי סגירת חשבון של העולם התחתון הקיים במדינתנו,
ולכן אין לי כל רצון למעורבות.
אבל יש מחיר, מהנפש לא ניתן לברוח,רעדתי הייתי בהלם מוחלט, תחלס ראיתי אדם נהרג/נרצח מול עיני.
אני שעיסוקי לספק גחמות של האלפיון העליון.
ואיפה ? ליד ביתי? באיזור שנשים וילדים עורכים קניות וסידורים כבדרך השיגרה.
לקח לי זמן לחזור למרכז הקניות, ויותר לחנות הירקן שהחליפה בעלים מן הסתם,
אומרים שכלום לא קורה כך סתם, ולמרות שזו הייתה חוייה נוראית עבורי, זו גם אבן דרך.
מה שגורם לחשוב שכל יום הינו .........
ושאין לקחת כלום כמובן מעליו........
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
