צוואר המיטה הכחיל בידי הכרית הרכה
בזמן שכוסה לב הסיפור בגידי השמיכה הספוקה
הלב שהיה ונשאר. מאחור
הלב שהצהיב ונרקב. מהקור
הלב שעצר מלשאוב ולקח
הלב שפעם נתן והזרים באחת נחתך
במילים מסודרות בשורות מפורזות
על שכבות ושכיבה על תקוות ותקרה
על סיבות וסביבה על פרקים ופרידה
על קרבות וקרבה על עצבות ועצמך
על הבוקר והכפור על חצות ועל חצאים
עלייך עלייך
עלייך
עליי.