אנחנו מהמתבודדים
אלה שיודעים להביט
אל תוך, על פני, אל מעבר
אנשים מרגישים את העיניים שלנו
וגופם עירום לאור היום
והם לא אוהבים את מראה גופם
אז הם מפנים מבטם
ופונים לדרכם
אנחנו מהמרוחקים
פעם היה מפחיד להיות ביניכם
היום זה פשוט לא רצוי
אין לכם מילים
אין אתכם שלווה
אין בלכתכם משהו להחזיק בשתי ידיים ולומר
זה נגע בי טלטל הופנם ונשאר
הפרצוף שלכם מעוטר בזוויות מכואסות
ומכואסים הם חייכם
נכון
הכרח הוא כאוס כהקדמה וכתנאי
להולדת כוכב
אך גורלכם עצוב ושחוק
ורוחכם כל כך מורעב
ואני שואל
איך אפשר לחיות ככה
ואתם עונים
מה אתם עונים
מה אני נזכר.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה