פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 587 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים ו-3 חודשים בכלל לא מוריה
מדי יום היא נושמת אוויר לילה קריר. ריאותיה מתמלאות עצב. תוגה עמוקה לוטפת את גופה.
היא ערירית ויתומה. אלמנת אהבה.
רוח הים מהדהדת את כאביה, החול הזהוב מתערבב במליחות דמעותיה. היא מטביעה את רגליה באדוות הגלים, מבקשת להיעלם, כאן ועכשיו.
לא פעם היא מייחלת לעצמה מיני מיתות משונות, פעם זו דריסה ופעם מוות נשיקה. היו פעמים שהרחיקה לכת ודמיינה את הלוויתה. ואז נרעדה נשמה עמוק וחזרה להווה.
---
בנימין ושרה גרינשפן אינם אנשים צעירים, בכלל לא. בנימין, ששערו הלבין עם השנים היה כפוף ומכונס, שופע טוב לב וענווה. שרה הייתה ההפך ממנו. גבוהה ומטופחת, השנים לא ניכרו בפניה הצחות. היא ניחנה בלשון חדה והייתה אומרת כל אשר על ליבה, בין עם רע ובין עם טוב.
הם קראו לביתם הצעירה ימה כי אהבו את המצלול של המילה. ימה הייתה ילדה שקטה ומכונסת בעצמה. אף פעם אי אפשר היה לדעת על מה היא חושבת. כשהגיעה לגיל שמונה עשרה החל המצוד של הוריה אחר הבעל המושלם. הייתה להם רשימת מכולת שהכינו מבעוד מועד. עדיף שיהיה גבוה ותמיר, בעל עיניים כחולות ושיער בהיר. שלא יהיה יפה מדי, כדי שלא יוציא את העיניים לבחורות אבל חלילה לא מכוער. עדיף שיהיה ירא שמיים וירא מצוות, ורצוי שיעסוק במקצוע מכובד.
הם רצו בשבילה את הטוב ביותר אך לא הבינו שזה הטוב ביותר בשבילם.
והיא, יתומת אהבה שכמותה מצטיידת ברשימה המכולת ותרה אחר בחיר הוריה. בדרכה נתקלה בבחיר ליבה. הוא לא היה גבוה ולא תמיר, אינו ירא מאלוהים ואפילו לא מעצמו. הוא בעיקר אהב אותה כפי שאחר לא אהב מעולם. אבל בחיר הוריה הוא לא יהיה. בכלל לא.
---
בהתחלה חשבה שזה רק עניין של זמן. שמתישהו הוריה יבינו שהבחור המושלם הוא לא מה שהסביבה מצפה שיהיה, שהמעטפות הנוצצות האלה סופן להיזרק לפח הקרוב. היא חשבה כך אבל נוכחה לגלות שטעתה. הוריה האמינו כי הבחור המתאים צריך לבוא עם כל החבילה לה הם ציפו. הם היו אנשים אדוקים והאמינו באל בכל ליבם. ימה לא ידעה אם היא מאמינה לו או לא. היו ימים שמיררה בבכי ואמרה לו כל אשר על ליבה, והיו ימים שהרגישה שאין לה אפילו למי לפנות.
היא חשה כי כל עולמה עומד על גשר צר שמתחתיו תהום פעורה, וכי כל תזוזה קטנה עלולה להפילו מטה. אך לא היה בה את האומץ לקום ולהיאבק על רצונותיה, מאווייה ותשוקותיה.
---
עוד החלב על שפתיה הצעירות, אינה יודעת מהי ומיהי, רק אוהבת וכואבת, קמה ונופלת, נופלת ומתרסקת.
אלמנת- אהבה. יתומת תקווה. תפילה זכה שעולה.
---
בנימין ושרה גרינשפן אינם אנשים צעירים. בכלל לא. הם רוצים עבור ביתם את הטוב ביותר אך לא מבינים שזה הטוב ביותר בשבילם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-2 חודשים וואו יוד18
מוריה, ואת אומרת שלי יש כישרון?
זה היה כל כך עדין, כל כך עצוב - זה ממש פרט על מיתרי ליבי. יש משהו בסיפורים קצרים שנראה לי כל כך קשה - לכן אני אף פעם לא כותבת אותם - כי צריך להעביר רעיון בכמה שורות בלבד. אבל את עשית את זה ועשית את זה באופן מעולה. פשוט אין לי מה להוסיף חוץ מזה שזה היה יפהפה - כמו שיר, כמעט. אהבתי כל כך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 13 שנים ו-3 חודשים מרשים. אהבתי מאוד סנופקין
קודם כל הכתיבה מאוד הרשימה אותי, הדיוק במילים ובפסקאות. אפשר לקרוא את זה בצורת שירה עם ניגון וזה יהיה כל כך נוגה ומקסים. חוץ מזה גם התוכן, מעבר לכתיבה עצמה מעולה. יכול להיות שיש קשר לדיוק בטקסט, אבל אני חושב שמעבר לזה התוכן עצמו ומה שהעברת כאן היה מלא במשמעות, ברגש רב רב, אני לא יכול לעמוד על זה אבל יש מצב שהטקסט נכתב עם מטען רגשי? אני לפחות חושב שזה מרגיש ככה, נוגע מאוד. אני רוצה להוסיף שהתיאורים הרבים הם לא אלו שגרמו את החיבור לטקסט, כי זה יכול להטעות, הכתיבה עצמה והתוכן עצמו ומה שהעברת כאן היה מעולה בפני עצמו. ולסיום, "אלמנת אהבה" - ייחודי מאוד. זה לא שאין לה אהבה או שהיא לא חשה את זה, אלא שהיא "אלמנה", בחוסר של משהו שהיה לה. זאת אומרת, זה הרבה מעבר. הקושי הוא הרבה יותר גדול.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-3 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת מוריה
תודה רבה על התגובה המעמיקה.
כל טקסט שלי נכתב עם מטען רגשי כלשהו. הטקסט הזה במיוחד.
אני מעריכה אנשים שקוראים טקסט של מישהו אחר ומסתכלים עליו בצורה שמאירה צדדים נוספים בו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
