עבדתי בשתי עבודות תוך כדי הלימודים, ולמזלי איזה בחורה שהתפטרה גרמה להיסטריה ונואשות אצל המעסיקים שגם היו נדיבים וחברמנים, הם הציעו לי לעבור ולהתלמד ולקבל משכורת מיד, כל עוד אצליח לעשות את זה במשרה מלאה.
אבל עבדתי בכל עבודה שאני יכולה לעשות, למעשה זה גם מה שאני עושה עכשיו גם בשחור. כסף כסף כסף!
הגישה שלי השתנתה מאז המחאה החברתית והנהירה של רוב חברי לאוסטרליה וקנדה, ועכשיו אני משוכנעת שעבודה קשה במשרה מלאה ומקצוע שמכבד את עצמו לא מספיקה בארץ כדי להתקיים בכסוד.
לא משנה כמה אתה טוב המה שאתה עושה- לעיתים הבן של מישהו יקח את העבודה, ולעיתים מרפקים דרושים.
כשהייתי בתיכון נשבעתי שלא אמכור את נשמתי לעבודות דפוס ועסקים, היום אני מצטערת שלא עשיתי יותר יחידות לימוד בתולדות העיצוב. קחו את נשמתי עם תרצו, איך שתרצו! כרטיס ביקור בצבע זהב? בוודאי!
פליירים בצבע שחור? מה שתגידו.
סרט בר מצווה עם תמונות שלכל אחת דקה וחצי בסרט של 20 דקות? בטח.... המעברים יטשטשו את השיעמום של האורחים.
להפוך את כל השמיים בתמונות האלו לורודים עם נקודות חומות? אוקיי.
בקיצור אני לא שואלת או מתקנת טימטום של אנשים שחושבים שהם יודעים יותר טוב ממני ומחפשים תמורה כספית ואיזה אישור לתבונה נסתרת...
כשצריכים להתקיים זה המחיר. מה שתרצה כל עוד אוכל להמשיך לחיות ולחסוך. ובטח אקרע את התחת עד יום מותי כמו כולנו, אלא אם באמת אהגר לאוסטרליה.
האם הספרות מביאה לך כסף? תוכל להתקדם בזה?
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה