זה חונק את הגרון הדמעות את העיניים מערפלות
לוא לבד אני חושב לעצמי הייתי מסיט את הוילונות
שוכב בלי נוע נותן לשליט העליון את הבחירה
אך לא לבד אני לא אגואיסט אני אין ברירה
לבד בגיהנום מבקר לדקות ספורות ולמציאות מייד שב
לא חש שם רע אך גם לא בן בית חוזר לעכשיו
רק אז חש אני בחוזק הרוח
הגוף הוא אך כלי עם מפוח