בימים בהם היה לי ערך
להנאה מעקלקלותה של הדרך
עוד חוויתי חן בשיוף האבנים
שנחרטו על המדרכת.
אז גדולות היו ידיי
וכעט קטנו הן
כענב
החשוף אל השמש.
הו, ידיי
ידי מחסור
קטנות מלהכיל אותך.
אבל לא הבנתי מה ניסית להעביר, נראה ממבט ראשון ושני כמו מסר שלילי.
ערך מהנאה של דרך מקולקלת? (???) אולי הכל כאן אירוני... או אולי אותו אחד הוא דבר שלילי.
פעם ראיתי יופי בכל המובן מאליו, בפרטים הקטנים שבתמונה הענקית המכונה חיים. עם הזמן דהיתי, ובכך כבר איני יכולה להכיל את כל היופי שלך בתוכי. אולי כבר מעולם לא אוכל לאהוב כפי שיכולתי לאהוב אותך אז.