דיכאון נכנס ולא יוצא,הדיכאון נכנס ולא מפרה
הוא נדבק חזק כמו עלוקה,כמה שהיא מתעלקת עלייך
את הדם היא שובאת,ואת החיים שלך גונבת
מה הפלא שאין לי אפילו דקה אחת של אושר או נחת
ואת שמחת החיים שלי היא לוקחת
הדיכאון לא רוצה לעזוב,אפילו אם הרוח תפסיק לנשוב
על כנפי אותם פרפרים עליהם עפנו שהיינו ילדים
אושר איתנו תמיד היה טס למרומים,היינו ילדים מאושרים
עכשיו התבגרנו וזה תמיד כואב ולא נעים
תמיד סיבות שונות לכאבים,אך הכאבים רק מתחזקים
ציונים נכשלים,חברים בוגדים ואפילו לבבות שוברים
יש עוד הרבה סיבות לכאבים והם תמיד מתחזקים כשאנו גדלים
האם הכאב ימשיך לאורך השנים או יגמר בגלל שאנחנו אנשים טובים?
הדיכאון לא רוצה לעזוב,אפילו אם הרוח תפסיק לנשוב
על כנפי אותם פרפרים עליהם עפנו שהיינו ילדים
אושר איתנו תמיד היה טס למרומים,היינו ילדים מאושרים
עכשיו התבגרנו וזה תמיד כואב ולא נעים
האופטימיות שלי כבר נגמרה לאוך השנים
אתם מכירים את הרגשה של כאבים אמיתים
אבל אנשים אל תאבדו את התקווה
כי בסופו של דבר נמצא את היציאה
שעולם של אור ואהבה וזה עולם מלא תקווה
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
