קראתי את הראשון - עוגיות המלח של סבתא סולטנה ואת האחרון - ארטור.
אהבתי מאד את שניהם אם כי לא קל היה לי בכלל לקרא את האחרון דווקא בגלל עומס הדימויים והשפה העשירה. מצד אחד מדהימים אותי בכל פעם הדימויים שלו אבל העומס שלהם מכביד על הקריאה.
בשורה תחתונה שווה את המאמץ, כדאי גם מאד לפגוש אותו בהרצאות או בשיעורים שהוא מעביר, הוא מדבר בדיוק כמו שהוא שהוא כותב, שופע דימויים, שפה עשירה וייחודית, אדם צנוע ויחיד במינו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה