"התפרץ הר הגעש וממנו קולחת
הלבה - מבעבעת, רותחת
זרועות של עשן שולחת
חונקת, נוגחת
כל חלקה בדרכה שורפת
בכל אמונה נואפת
על כל אמת חולפת
באכזריותה מנופפת
כוח איתן של הטבע - לו אין להתנגד
להוריד את הראש, לקבל את השד
הפחד בכל צורותיו מתגודד
הכאב, בכל הגוף נודד
עכשיו, שכחתי את כל מה שלמדתי
ברגע האמת, אין שליטה על רגש, תמהתי
ניסיתי לחשוב אופטימית, וחרדתי
הדרך הפסימית, בעטה בה, דממתי
מביטה בה מהצד כשהיא הכל בדרכה הורסת
איך בכל חלקה יפה נוגסת
איך בכל יצור חי מואסת
שום דבר לא זמני, מול עיניי הסיסמה מתנוססת
גם זה יעבור, כך אני גורסת"
לכולנו יש תקופות טובות יותר, וטובות פחות
השיר הזה נכתב בתקופה טובה פחות
אבל הוליד תקווה וכוח לבאות :)
מה שלא הורג מחשל לא?
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה