פורומים » מדע בדיוני ופנטסיה
הרפתקאות בעולמות אחרים, טרילוגיות, נסיכות כשפים ודרקונים. כל אלו מוזמנים להשתתף ולחלוק מנסיונם.
כתיבת הודעה חדשה בפורום מדע בדיוני ופנטסיה
» נצפה 1071 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 16 שנים ו-8 חודשים האסימון שנפל \ מסה "מלומדת" על מדע בדיוני אנושי אריאל א
כבר מספר חודשים שאני "חורש" את הז'אנר לאורך ולרוחב. הספרתי לחזור בחודשים אלו על רוב ספריו (בעברית) של אסימוב, קלארק, סילברברג, כל ספרי של קארד, סדרת היפריון ועוד ועוד.
בתקופה האחרונה, בייחוד כשהגעתי לספריו של סילברברג (כוכב בצוענים, כתום החורף, האביב החדש) חשתי אי נחת וחוסר סיפוק.
השבוע קראתי את "גאות הכוכב" של ברין שנחשב לספר מעולה ולא נהניתי ונסחפתי אתמול לקריאת רומן "שטותי" שאשתי הביאה (ניקולס ספארקס)וסוף סוף חשתי הנאה מקריאה ונפל לי האסימון.
אז ככה. אני מחלק את הזאנר לשתיים - המדע בדיוני המופשט והאנושי.
יש ספרי מדע בדיוני שבהם המדע והבדיון הם רק תפאורה לסיפור אנושי, לדמויות שכיף להתחבר (או לא להתחבר) אליהן. לדעתי הסופר הקלאסי בתת-ז'אנר זה הוא קארד. בספריו (שחרשתי היטב כולל חלק באנגלית) המציאות דומה מאוד למציאות שלנו גם אם היא בכוכב אחר. הסיפור האמיתי הוא של הדמויות - של אנדר, בין, פטרה, אשיל ועוד רבים וטובים. לכן לא התפלאתי כל כך למצוא השבוע את "המשחק של אנדר" בספריית מדעי המדינה בבר אילן...
הסופרים הנוספים שלדעתי עונים לקריטריון ה"אנושי" הם לדעתי אסימוב שללא ספק יודע לבנות דמות ולגרום לך להזדהות עמה (גם היא של רובוט כמו דאניל או ג'יסקארד). קלארק לדעתי פחות טוב אך עדיין. אני באופן אישי מאוד נהניתי גם מסדרת היפריון באספקט זה של האנושיות (אם כי פחות מהפלספנות של סימנס).
תת הז'אנר השני שממנו אני נפרד כעת לשלום היא של הספרים שבהם המדע הבדיוני הוא המרכז והדמויות הן התפאורה. כך הרגשתי בספריו של סילברברג שהרעיונות שלו מבריקים (לדוג' שבט שיוצא מהמסתור לאחר 700,000 שנות חורף קטלני, כוכב של צוענים והיסטוריה אלטרנטיבית שלהם). ובכל זאת. גם בסדרת הרימום של ברין חשתי כך ולפעמים אצל היינילין (אם כי עוד לא קראתי את הרוב).
קראתי באיזה שהוא מקום שחולים סכיזופרניים המנותקים מהמציאות לעיתים מאוד מתחברים למד"ב ואני חש שמד"ב כזה המנתק אותי מהאנושיות שלי אינו בשבילי.
אני עדיין זקוק לדמעה, או להתרגשות בסוף הספר -
לילה טוב ומצפה לתגובותיכם ולהחייאת הפורום.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-8 חודשים האם אתה חושב Hypathia
שקארד הצליח לבנות דמויות אמינות של ילדים גאונים? לדעתי הדמות הראשונה שהתנהגה באמת כילדה היתה היפנית הזו עם הOCD, כל הילדים לפניה נדמו יותר כמוחות על רגליים.
באשר לאסימוב - הדמויות שלו, לדעתי שטחיות מאוד. יש רק סוג אחד של דמויות שהוא יודע לבנות מצוין: גבר משכיל, בגיל 40+-, אאוטסדייר במידה כלשהי. מה שמכפה על זה הם הדיאלוגים של אסימוב.
קלארק? סקסיסט, דמויות דו מימדיות, טיפוסים נדושים. נו, לפחות ל"קץ הילדות" יש איזה רעיון מטאפיסי נחמד שלכבודו שווה לסבול עלבונות מגדריים.
המדע הבדיוני עוסק קודם כל ברעיונות ואחר כך באנשים. יכול להיות שהרעיונות יהיו קשורים באנשים, כמו במקרה של קארד המורמוני שמרבה לעסוק במה שיותר "רוחני" ופחות מדעי. הז'אנר קצת דומה לתרגיל בפיסיקה: מנסים לחשב מה יקרה במצב היפטתי X כאשר מזניחים את הגורם האנושי Y.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-8 חודשים כיף לקרוא אריאל א
כיף לי לקרוא את התגובה שלך אף שאיני מסכים עם ה"ריח" הביקורתי שלה.
היא מעידה על עומק מחשבה ורוחב דעת וזה דברים חשובים עבורי.
לגופו של עניין, אני מסכים עם ההכללה לגבי מד"ב שעוסק יותר ברעיונות ופחות באנשים וחבל.
נכון שהדמויות של קארד אינן דמויות מציאותיות וכך גם הגיבור האסימובי הטיפוסי (שהוא לעיתים גם אשה או רובוט ואפילו פעם - חייזר) אבל התחושה שלי היא שהם בונים אבטיפוס - משהו שיש בכל אחד מאיתנו בקטן ואולי כל אחד באיזה שהוא מקום רוצה להיות הילד שמציל את העולם.
זו הסיבה לדעתי שקל לי להזדהות עם אנדר, בין, פטרה, סלדון ור' דאניל.
אתמול עלתה במוחי המחשבה שמד"ב הוא הכללה וכמו בספרות הכללית גם בו יש את הרומנים, ספרי המתח, הפילוסופיה (או כזו בגרוש...) והזבל. אני מוצא את עצמי מתחבר לצד הרומני (במלעיל) ואני לא מסכים שתמיד חייבים לנטרל את גורם ה-Y.
וגם אם כן (מצחיק אותי שאני יוצא להגנת סופרים שאני לא חייב להם כלום חוץ מזה שנהניתי מספריהם)יש משהו בהתרוממות הזו מעל הקטנוניות של היום יום אל מרחבי החלל, הפסיכו-היסטוריה או המדינאות הבין גזעית (של קארד)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 16 שנים ו-8 חודשים עדיין amigamerlin
אני עדיין לא באמת אוהב את "אנדר" לדורותיו. איכשהו, הסיפור כאילו חסר עומק אמיתי.
כן, ישנם רעיונות, וכתיבה ומתח, אבל משהו יותר מדי מצועצע.
בניגוד לספרים של אסימוב, שאהבתי במיוחד את טרילוגיית ה"
מוסד" המקורית.
אגב, החלוקה שהצגת קיימת גם בפנטזיה (אולי, בעצם, זה די ברור). ישנם ספרי "היסטוריה אלטרנטיבית" די טובים.
קראת פעם את "Ash"?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-8 חודשים על טעם וריח... אריאל א
אני מאוד אהבתי את הסדרה של אנדר וקראתי אותה אולי כבר 10 פעמים...
העומק לדעתי נמצא לא בSETTING שבו מתרחש הסיפור אלא בשתי רבדים: 1. הרעיון העיקרישל הסיפור על מלחמה שמנוהלת ע"י ילד בלי ידיעתו.
2. האינטאקציה האנושית בין הגיבורים והאנטי-גיבורים שלפי דעתי היא זו שעושה באמת את הסיפור בעבורי.
אפשר גם לא לאהוב את הנחרצות של קארד בתיאור התודעה שמתוכם פועלים הגיבורים אך לדעתי הוא פשוט טוב ואם הוא לא היה מורמוני מבחינתי הוא היה מושלם...
דרך אגב יש לקארד סדרה בשם אלוווין מייקר (באנגלית) שהיא היסטוריה חלופית של ארה"ב.
איזה ספרי היסטוריה אלטרנטיבית אתה מכיר ומהו ASH ?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
