ברוני וור, אחות אוסטרלית שמטפלת בחולים סופניים בשבועות האחרונים של חייהם עשתה מחקר בנושא.
במסגרת עבודתה ניהלה וור שיחות רבות עם אנשים על ערש דווי, והחליטה לתעד את דבריהם האחרונים בבלוג Inspiration and Chai.
http://www.inspirationandchai.com/
לאחר שראתה את הפופולריות הגדולה של הבלוג, היא אף הוציאה ספר בנושא בשם The Top Five Regrets of the Dying.
http://www.amazon.co.uk/The-Top-Five-Regrets-Dying/dp/1848509995/ref=sr_1_1?ie=UTF8&qid=1333030976&sr=8-1
לדברי וור, על סף מותם אנשים מצליחים להתבונן אחורה על חייהם בצלילות רבה, וכולנו יכולים ללמוד הרבה מהתובנות שלהם.
היא שאלה רבים מהם על מה הם מתחרטים או מה היו עושים אחרת אילו הייתה ניתנת להם ההזדמנות, והופתעה לגלות שאותם נושאים עלו שוב ושוב.
אף אחד לא אמר למשל "אוף, חבל שלא עבדתי יותר!".
הנה חמש החרטות הנפוצות ביותר:
1. הלוואי שהיה לי האומץ להיות נאמן לעצמי, ולא לציפיות של אחרים ממני!
"זו החרטה הנפוצה ביותר. כשאנשים מבינים שחייהם עומדים להסתיים ומתבוננים אחורה בבהירות, קל להם לראות כמה חלומות לא מימשו.
רובם לא חתרו להגשים אפילו חצי מהחלומות שלהם, והם נאלצים למות כשהם מבינים שהסיבה היא ההחלטות שקיבלו או לא קיבלו.
לא רבים מבינים איזה חופש נותנת לנו הבריאות, וכשהם מבינים זה כבר מאוחר מדי".
2. הלוואי שלא הייתי עובד כל כך קשה!
"האמירה הזו הגיעה מכל אחד מהגברים שבהם טיפלתי.
הם פספסו את הנעורים של הילדים שלהם ואת זמן האיכות עם בת הזוג, והתחרטו שבזבזו כל כך הרבה מחייהם על פרנסה וקריירה.
היו גם נשים שהתחרטו על כך, אבל רוב הנשים שבהן טיפלתי לא היו המפרנסות העיקריות בבית".
3. הלוואי שהיה לי האומץ לבטא את הרגשות שלי!
"אנשים רבים הדחיקו את הרגשות שלהם בשביל לחיות בשלום עם אחרים.
כתוצאה מכך, נאלצו להתפשר על חיים בינוניים ולא זכו להיות כל מה שיכולים היו להיות.
הרבה מהם חלו כתוצאה מהמרירות והטינה שהם פיתחו בשל כך".
4. הלוואי שהייתי נשאר בקשר עם החברים שלי!
"רבים מהם לא הבינו את היתרונות של שמירה על קשר עם חברים ותיקים עד לשבועות האחרונים של חייהם, ואז לא תמיד יכלו לחדש את הקשרים הללו.
הם היו כל כך מרוכזים בחייהם שלהם, עד שנתנו לחברויות ישנות וחזקות להתאדות לאורך השנים.
כולם מתגעגעים לחברים שלהם כשהם עומדים למות".
5. הלוואי שהייתי נותן לעצמי להיות מאושר יותר!
"הופתעתי ממספר האנשים שציינו את החרטה הזו.
רבים מהם לא הבינו עד מותם שאושר הוא בחירה. הם היו תקועים בהרגלים ישנים ופחדו משינוי, וזה גרם להם להעמיד פנים בפני הסביבה ובפני עצמם שהם היו מסופקים,
כשלמעשה בתוך תוכם רצו לצחוק מהלב ולהכניס לחייהם קצת רוח שטות.
הדבר הזה השפיע על מצבם הנפשי, וגם הבריאותי".
ומהן החרטות הכי גדולות שלכם? מה הייתם רוצים לעשות אחרת, לפני שיהיה מאוחר מדי?
