הוא הביט על הים בהערצה, כמה שרצה לקפוץ לתוכו .
הגלים היו שקטים. הוא היחיד, היחיד על החוף, היחיד מול עוצמת הגלים שיכולה לשבור אותו ... רסיס לרסיס.
היחיד שנשאר ממשפחת קילוט, שהרי השאר טבעו בים באותו לילה סוער.
הוא אינו זוכר כלום מעברו רק מנגינה, מנגינה יפה שנהג לחלל בחלילו .
הוא חזר לארמונו שהיה בנוי על הים בצעדים כבדים ובאכזבה גלויה, כמו תמיד . הנחמה היחידה שהייתה לו היא להסתכל על הים היפה ולכבוש רצון להיכנס אליו .
אבל הוא לא מעיז הוא פוחד פחד לא מובן .
הוא ישב מול הראי וראה נער צעיר בגיל חמש-עשרה וחצי, מעט שחום, בעל עיניים כחולות עזות וצבע שערו שטני-חום.
הוא הביט בו בחיוך עצוב וזה, השיב לו חיוך עצוב ...
הוא התיישב על המיטה והחל לחלום את החלומות המוזרים שהיה חולם עליהם כל לילה ...
אישה בעלת פנים עגולים ומחויכים עיניים כשלו ושיער חום-כהה ארוך וחלק. היא בהתה בו זמן מה, אבל התמונה התפוגגה כאשר מישהו צעק בשמו "הנרי.....אתה מאחר!"
הוא קם בזריזות סידר את שערו ואת בגדיו ויצא מחדרו. דודו חיכה לו בסוף המדרגות בחוסר סבלנות בולט.
"מדוע איחרת ?" הרעים הדוד
"נרדמתי הדוד נולסון" אמר הנרי בראש מושפל והוסיף "מצטער זה לא יקרה שנית"
"אל תקרא לי דוד פשוט קרא לי ..אדוני"
"כן, אדוני" אמר הנרי בעצבנות ושאל "מדוע קראת לי אדוני?"
"האין זה ברור ארוחת-צהריים" אמר הדוד "קדימה"
הם התיישבו בחדר האוכל המפואר ואכלו את ארוחת הצהריים שכללה : לחמניות שום, דג בטיבול מיוחד, סלטים במגוון הכל מכל טוב !
להנרי לא היה חשק ולכן עשה את עצמו אוכל שמא יקבל נזיפה נוספת מדודו. "הנרי..."
"כן אדוני?" הרים הנרי את ראשו מצלחתו
"השיעור שלך במתמטיקה יהיה חמש דקות אחרי הארוחה אז תמהר. ואני מבקש את השתתפותך בשיעור!"
"כן אדוני" ענה הנרי בחוסר הסכמה.
כשסיים הנרי את הארוחה בערך אחרי רבע שעה ירד הנרי לכיוון כיתתו באי-חשק ונכנס. המורה היה בפנים. המורה בירך אותו לשלום קד לו קידה והחל ללמד .
הנרי ישב ובהה בחלון לא היה לו כוח למספרים וחוקים של מתמטיקה .
אחרי שיעור מתמטיקה שארך כשעתיים הלך הנרי המפהק לחדר-הסמוך כיתת מדעים. המורה שהיה בפנים קד לו קידה ובירך אותו לשלום . הנרי הכי אהב מכל המקצועות את שיעור מדעים . הוא אהב לחקור, לדעת להתבונן. בדרך-כלל זה היה השיעור היחיד שהשתתף בו, אבל לא באותו היום.
בשעה 3:43 חזר הנרי לחדרו לאחר כל יום שיגרתי ומייגע של לימודים. הוא נזכר שבשעה 5:05 יש לו שיעור מוסיקה . את שיעור מוסיקה אהב הנרי מאוד אפילו יותר ממדעים.
השעה 4:55. הנרי החליט ללכת מוקדם לכיתה, הוא לקח את חלילו ויצא לעברה. המורה למוסיקה היה מתפעל ממנו בכל פעם על נגינתו בחליל והנרי היה מחייך .
אחרי שיעור מוסיקה החליט הנרי שילך למרפסת הגדולה של חדרו. וכך היה.
הוא נכנס לחדר בריצה כדי שלא יפספס את השקיעה. הוא רץ לעבר המרפסת, השמש בדיוק הייתה חצי עיגול כתום לוהט בחוץ והחצי השני כבר מעבר לים . היא צבעה את הים בגווני זהב משגע. הנרי נאנח למראה ולא הצליח להתיק את עיניו מהמחזה. הוא חייך וחזר לחדרו .
הוא פשט את חולצתו והחליף לפיג'מה משוחררת ונעימה יותר מבגדיו הרגילים , שכב על המיטה ועצם את עיניו. והנה שוב החלומות המוזרים .
האישה הופיעה שוב מחייכת כמו תמיד פניה קורנים היא פתחה את פיה כדי לומר לו דבר מה אבל הוא התעורר .
הנה מתחיל יום חדש של לימודים מייגעים .הוא קם ממיטתו רחץ את פניו במים הקפואים שהעבירו בכל גופו צמרמורת וירד באי-חשק לארוחת-הבוקר . הוא סיים לאכול עם דודו את הארוחה והלך לים . הנרי התיישב על החול הלבן והחל לנגן בחלילו . הוא ניגן את המנגינה המוכרת, אבל אז קרה דבר מוזר , הוא שמע רשרוש במים. הוא לא היה בטוח בעצמו וכן שב לחלל. אבל עוד בפעם אותו רשרוש במים. כמה מוזר חשב לעצמו .
הגלים היו שקטים. הוא היחיד, היחיד על החוף, היחיד מול עוצמת הגלים שיכולה לשבור אותו ... רסיס לרסיס.
היחיד שנשאר ממשפחת קילוט, שהרי השאר טבעו בים באותו לילה סוער.
הוא אינו זוכר כלום מעברו רק מנגינה, מנגינה יפה שנהג לחלל בחלילו .
הוא חזר לארמונו שהיה בנוי על הים בצעדים כבדים ובאכזבה גלויה, כמו תמיד . הנחמה היחידה שהייתה לו היא להסתכל על הים היפה ולכבוש רצון להיכנס אליו .
אבל הוא לא מעיז הוא פוחד פחד לא מובן .
הוא ישב מול הראי וראה נער צעיר בגיל חמש-עשרה וחצי, מעט שחום, בעל עיניים כחולות עזות וצבע שערו שטני-חום.
הוא הביט בו בחיוך עצוב וזה, השיב לו חיוך עצוב ...
הוא התיישב על המיטה והחל לחלום את החלומות המוזרים שהיה חולם עליהם כל לילה ...
אישה בעלת פנים עגולים ומחויכים עיניים כשלו ושיער חום-כהה ארוך וחלק. היא בהתה בו זמן מה, אבל התמונה התפוגגה כאשר מישהו צעק בשמו "הנרי.....אתה מאחר!"
הוא קם בזריזות סידר את שערו ואת בגדיו ויצא מחדרו. דודו חיכה לו בסוף המדרגות בחוסר סבלנות בולט.
"מדוע איחרת ?" הרעים הדוד
"נרדמתי הדוד נולסון" אמר הנרי בראש מושפל והוסיף "מצטער זה לא יקרה שנית"
"אל תקרא לי דוד פשוט קרא לי ..אדוני"
"כן, אדוני" אמר הנרי בעצבנות ושאל "מדוע קראת לי אדוני?"
"האין זה ברור ארוחת-צהריים" אמר הדוד "קדימה"
הם התיישבו בחדר האוכל המפואר ואכלו את ארוחת הצהריים שכללה : לחמניות שום, דג בטיבול מיוחד, סלטים במגוון הכל מכל טוב !
להנרי לא היה חשק ולכן עשה את עצמו אוכל שמא יקבל נזיפה נוספת מדודו. "הנרי..."
"כן אדוני?" הרים הנרי את ראשו מצלחתו
"השיעור שלך במתמטיקה יהיה חמש דקות אחרי הארוחה אז תמהר. ואני מבקש את השתתפותך בשיעור!"
"כן אדוני" ענה הנרי בחוסר הסכמה.
כשסיים הנרי את הארוחה בערך אחרי רבע שעה ירד הנרי לכיוון כיתתו באי-חשק ונכנס. המורה היה בפנים. המורה בירך אותו לשלום קד לו קידה והחל ללמד .
הנרי ישב ובהה בחלון לא היה לו כוח למספרים וחוקים של מתמטיקה .
אחרי שיעור מתמטיקה שארך כשעתיים הלך הנרי המפהק לחדר-הסמוך כיתת מדעים. המורה שהיה בפנים קד לו קידה ובירך אותו לשלום . הנרי הכי אהב מכל המקצועות את שיעור מדעים . הוא אהב לחקור, לדעת להתבונן. בדרך-כלל זה היה השיעור היחיד שהשתתף בו, אבל לא באותו היום.
בשעה 3:43 חזר הנרי לחדרו לאחר כל יום שיגרתי ומייגע של לימודים. הוא נזכר שבשעה 5:05 יש לו שיעור מוסיקה . את שיעור מוסיקה אהב הנרי מאוד אפילו יותר ממדעים.
השעה 4:55. הנרי החליט ללכת מוקדם לכיתה, הוא לקח את חלילו ויצא לעברה. המורה למוסיקה היה מתפעל ממנו בכל פעם על נגינתו בחליל והנרי היה מחייך .
אחרי שיעור מוסיקה החליט הנרי שילך למרפסת הגדולה של חדרו. וכך היה.
הוא נכנס לחדר בריצה כדי שלא יפספס את השקיעה. הוא רץ לעבר המרפסת, השמש בדיוק הייתה חצי עיגול כתום לוהט בחוץ והחצי השני כבר מעבר לים . היא צבעה את הים בגווני זהב משגע. הנרי נאנח למראה ולא הצליח להתיק את עיניו מהמחזה. הוא חייך וחזר לחדרו .
הוא פשט את חולצתו והחליף לפיג'מה משוחררת ונעימה יותר מבגדיו הרגילים , שכב על המיטה ועצם את עיניו. והנה שוב החלומות המוזרים .
האישה הופיעה שוב מחייכת כמו תמיד פניה קורנים היא פתחה את פיה כדי לומר לו דבר מה אבל הוא התעורר .
הנה מתחיל יום חדש של לימודים מייגעים .הוא קם ממיטתו רחץ את פניו במים הקפואים שהעבירו בכל גופו צמרמורת וירד באי-חשק לארוחת-הבוקר . הוא סיים לאכול עם דודו את הארוחה והלך לים . הנרי התיישב על החול הלבן והחל לנגן בחלילו . הוא ניגן את המנגינה המוכרת, אבל אז קרה דבר מוזר , הוא שמע רשרוש במים. הוא לא היה בטוח בעצמו וכן שב לחלל. אבל עוד בפעם אותו רשרוש במים. כמה מוזר חשב לעצמו .