לדעתי מישהו כאן באתר צריך להרים את הכפפה ולהכין עבודה בנושא: "דמות הנערה המהלכת בגן בשירת האהבה העברית".
לדעתי השיר הזה הוא דוגמא מצויינת לכך ויש לי אפילו הרגשה שזה משהו תרבותי שקיים אצלנו. הנה מספר דוגמאות להשוואה (מהמעט שאני מכיר):
שיר השירים ו' 1: "אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים; אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ, וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ.  ב דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם--לִרְעוֹת, בַּגַּנִּים, וְלִלְקֹט, שׁוֹשַׁנִּים.  ג אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" - יש עוד מקומות.
ביאליק: מספר שירים: ציפורת, לא ביום ולא בלילה, בשל תפוח
ואולי גם: ערב של שושנים
כל טוב.
		
		
		
					הוסף תגובה | 
			
		
קישור ישיר להודעה