אף פעם לא פירסמתי כאן שירה
ובכ"ז הרגשתי צורך בשעת לילה זו לשפוך קצת את ליבי.
תודה לקוראים,
השראה
השראה בגבול ההגיון?!
השראה, לעיתים לאחר היגון...
מקום בו הרוח והנשמה נושקות לאינסוף
בתפילה לניתוק מהרבה
בכמיהה לחיבור לאחד.
השראה השראה
בהזמנה נואשת עד כדי כאב
מבקשות הן שתי עייני
מבקש הוא הלב העטוף אבנים
השראה והיא ישנה
והיא קיימת,
אז מדוע ממני נאלמת?!
היכן הוא הקו בו עובר האור ישר
ביני, בינך, בין מה שיש לאין?!
במאמץ להזמנה אישית.
ומוכרת היא התחושה
הפחד הקיומי מאחיזה
השיתוק המוחלט כשאת לשד עצמותי
רוצים במציצה
ואני אותך למצוץ רוצה
ללשד עצמותייך
לא להותיר ממך טיפת חיים
להסניפך לתוכי עד תומך,
עד תומי.
חכמה.
וכואבת היא הפרידה.
חכמה,
ומובנת היא הנסיגה.
כשאהיה אני גם
נוכל לחבור חברות ראויה
בה יש אותי, יש אותך
בלי גניבה,
ללא שימוש עד התרוקנות
חיבור מתהווה
ובינתיים
עופי לך חברה
עד חזרת הנשימה ...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
