האם ניסיתם את זה פעם?
בכללי אני לא עושה את זה, אבל היו מקרים שבדיוק גיליתי אזה משהו חדש ולא יכולתי להפסיק לשמוע אותו אז הייתי שומע בזמן קריאת ספרים.
ומה שמפתיע זה שזה כן התאים לדעתי, להלן המקרים:
1) בדיוק השגתי את "החומה" של פינק פלויד ושדרגנו את המחשב והתקננו כונן CD (לא היה לנו מערכת עם CD וזאת הייתה הדרך היחידה לנגן מדיסק), לא יכולתי להפסיק לשמוע את זה וגם לא יכולתי שלא לקרוא את ה"הוביט", אז עשיתי את שניהם ביחד, אומנן הלבום בכללי לא הלך עם הספר, אבל עד היום השיר "hey you" מזכיר לי את ההוביט והשיר הזה התאים לי בדיוק במיוחד לתיאורי השיטוטים של בילבו, זה התחבר לי כל כך טוב שכל פעם אני שומע את השיר אני חושב על ההוביט.
2) אחרי זה גיליתי את מטאליקה, אח שלי הביא את הדיסק "רייד זה-לייטנינג" ואני טחנתי אותו וקראתי את "חרב שנארה", הסספר לא היה משהו והיום אני כבר לא זוכר מה קרה שם, אבל מה שאני זוכר זה שהמוזיקה התאימה לספר וזה שימש לי כפסקול שמעצים את הריגוש מכל המרדפים שהיו בספר. וכנראה זה למה זה מה שאני זוכר מהספר, שהיו מרדפים ורוק כבד זה אחלה פסקול למרדפים.
3) לפני כמה שבועות חבר שלי המליץ לי על שיר לא שיגרתי שלא דומה לדברים אחרים שאנחנו שומעים, שלח לי לינק לשיר של להקה איסלאנדית שקוראים לה סיגור-רוס: פאפאלאג'יו. התמכרתי לשיר, שמעתי אותו בלופ כל היום (שיר של 15 דקות בהופעה חיה) ובו זמנית התחלתי לקרוא את "משחקי הרעב". אומנם מאז שהייתי מאז הפעם האחרונה ששמעתי מוזיקה בזמן קריאת ספר עברו אזה עשר שנים אבל אמרתי שהפעם זה בסדר כי משחקי הרעב זה גם ככה ספר קליל שלא ידרוש 200% ריכוז, ובאמת שלא הפריע לי השיר אלא אפילו נתן לי קצב טוב לקריאה. הבעיה הייתה שהשיר מתחיל לאט ומעלה קצב וככה הייתי קוראה בלופים של 15 של קריאה איטית שעולה עם הקצב של השיר וחוזר חלילה בלי סנכרון לעלילה ואם יש אקשן עכשיו בספר או שרגוע. אבל החוויה הייתה שונה ונהניתי מאוד.
מה אתכם? מישהו עושה/עשה את זה? אתם חושבים שזה יפריע לקריאה? מה דעתכם?
בכללי אני לא עושה את זה, אבל היו מקרים שבדיוק גיליתי אזה משהו חדש ולא יכולתי להפסיק לשמוע אותו אז הייתי שומע בזמן קריאת ספרים.
ומה שמפתיע זה שזה כן התאים לדעתי, להלן המקרים:
1) בדיוק השגתי את "החומה" של פינק פלויד ושדרגנו את המחשב והתקננו כונן CD (לא היה לנו מערכת עם CD וזאת הייתה הדרך היחידה לנגן מדיסק), לא יכולתי להפסיק לשמוע את זה וגם לא יכולתי שלא לקרוא את ה"הוביט", אז עשיתי את שניהם ביחד, אומנן הלבום בכללי לא הלך עם הספר, אבל עד היום השיר "hey you" מזכיר לי את ההוביט והשיר הזה התאים לי בדיוק במיוחד לתיאורי השיטוטים של בילבו, זה התחבר לי כל כך טוב שכל פעם אני שומע את השיר אני חושב על ההוביט.
2) אחרי זה גיליתי את מטאליקה, אח שלי הביא את הדיסק "רייד זה-לייטנינג" ואני טחנתי אותו וקראתי את "חרב שנארה", הסספר לא היה משהו והיום אני כבר לא זוכר מה קרה שם, אבל מה שאני זוכר זה שהמוזיקה התאימה לספר וזה שימש לי כפסקול שמעצים את הריגוש מכל המרדפים שהיו בספר. וכנראה זה למה זה מה שאני זוכר מהספר, שהיו מרדפים ורוק כבד זה אחלה פסקול למרדפים.
3) לפני כמה שבועות חבר שלי המליץ לי על שיר לא שיגרתי שלא דומה לדברים אחרים שאנחנו שומעים, שלח לי לינק לשיר של להקה איסלאנדית שקוראים לה סיגור-רוס: פאפאלאג'יו. התמכרתי לשיר, שמעתי אותו בלופ כל היום (שיר של 15 דקות בהופעה חיה) ובו זמנית התחלתי לקרוא את "משחקי הרעב". אומנם מאז שהייתי מאז הפעם האחרונה ששמעתי מוזיקה בזמן קריאת ספר עברו אזה עשר שנים אבל אמרתי שהפעם זה בסדר כי משחקי הרעב זה גם ככה ספר קליל שלא ידרוש 200% ריכוז, ובאמת שלא הפריע לי השיר אלא אפילו נתן לי קצב טוב לקריאה. הבעיה הייתה שהשיר מתחיל לאט ומעלה קצב וככה הייתי קוראה בלופים של 15 של קריאה איטית שעולה עם הקצב של השיר וחוזר חלילה בלי סנכרון לעלילה ואם יש אקשן עכשיו בספר או שרגוע. אבל החוויה הייתה שונה ונהניתי מאוד.
מה אתכם? מישהו עושה/עשה את זה? אתם חושבים שזה יפריע לקריאה? מה דעתכם?