אכן בשיר אין שמיעה, יש הרבה מעבר.
אני לא מבינה כ"כ בשירה וגם לא בכוונותיו של אדם. השיר שהביאה מיה מעביר ויברציות הניתנות לפירוש על פי עוצמת החויה והתובנה האישית, על כן סביר שהיא התכוונה למה שהיא התכוונה : )
בעיני זה יפה שראית בכך הבעת רגש, וּודאי שהבעה כזו אינה חולשה כי אם מעלה שלא רבים ניחנו בה.
מסכימה איתך יוני, ש"השיר מדבר על האטימות של הסובבים אותנו,על זה שאנשים שקועים בעצמם ואינם רואים את האחר.
יש המון זעקה ובדידות בשיר זה."
לדעתי, ככל שאדם שקוע יותר בעצמו, במה שאמרו/פגעו/עשו לו וכו', כך הוא יותר בודד.
גם הנמענת בשיר כמו ה'סובבים' שציינת, אטומה לרחשי החיים ושקועה בעצמה, בכך שאין מי ששומע את קולה/בכאב של עצמה (הוא הרי מנסה לנחם אותה, שהמלים לא נוגעות..)
לכן הדובר מזמין אותה להקשיב למנגינה אחרת בחיים.
יש כאן הזמנה לקשב רחב יותר, שאינו מצטמצם במלים שאנשים 'אומרים בלי לדעת'.
קשב לחיים הנושבים, הזורמים, הרוטטים לצד העשב, באור חמה, ובסוד החושך. מעבר למלים.
ההקשבה לטבע , מרחיבה את מעגל ההתמקדות, מפנה מן ההצטמצמות וההתרכזות ב"אני" הפגוע , הכאוב, הפצוע מאטימותם של אנשים שלא מקשיבים . מהאטימות הקיימת בעולם.
אחרי שהוא מזמין אותה להקשיב לחיים המפעמים במים, ברוח, בעשב , הוא ממשיך לנסות ולהציע מעין מסע אל עצמה -
הקשיבי לחושך – שבתוכך. הוא לא תמיד נובע מאחרים
הקשיבי לשקט
הקשיבי לשמש - לאור העצום שבתוכך
כשהוא לוהט
אבל ... גם היא , לא מקשיבה , היא לא נרגעת
ואז הוא מעלה אפשרות (לא שואל) שהיא שומעת "קולות אחרים" שבעיני אלו המלים הקשות , הבלתי מבינות, הפוצעות שהיא שומעת.
יוני, ודאי שזה לא "בהכרח" , זה רק ההבנה שלי את השיר :)
אז - יש בשיר בדידות גדולה, והיא מודגשת במיוחד בסיום.
אני מוצאת בשיר הזמנה למסע חוצה-אגו
ואני מאמינה כי היניקה מן הטבע והקשב אליו משככים כאבים ומגבירים קשב עצמי.
ומימלא קשב לעולם, לאחרים.
יוני, שוב תודה שהסברת, ששיתפת.
מיה יקירה, תודה שהבאת את היופי הזה
לילה חולם
כּנרת~~
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
