בעקבות מה שקורה עם ציבור מסוים במאה שערים שבירושלים, בבית שמש ובעוד כמה מקומות, חשתי צורך לכתוב משהו. אין צורך לציין את מקור ההשראה לפואמה...
בעיר החרדה
קום לך לך אל העיר החרדה ובאת אל החצרות,
ובעיניך תראה ובידיך תמשש על המודעות
ועל העצים ועל האבנים ועל-גבי טיח הכתלים
את דבק הקרוש ואת איומי הנאצה של הפשקווילים.
ובאת משם אל הרחובות ופסחת על-הפחים
ועברת על-ערמות הזבל הבאושות והצפרדעים המעוכים,
במקום העמיק כיכר המפץ, הרחיב הגדיל הפקקים,
מחשוף האישה השחורה תמונת הלבנה השרופה,
והיא נראית כמכשפה קדומה בדורות חשוכים עתיקים
אשר אין לה תקנה עוד ולא תהי לה מחליפה,
וטבעו רגליך באשפה והתנגפו על תלי טיטולים
של תינוקי תינוקות זעירי זעירים ותבוסת זרים מעוללים,
כליון עמל ידי נשים ופרי משנה עבודת פרך ;
ותעמוד שם ותעמוד עד אשר תתפנה הדרך -
ולגלגו השוטים לנגדך וזלפו בפניך זעקות,
וציציותיהם חציין תכולות וריחן כריח הדליקות.
ועל-אפך ועל-חמתך יבואו קריאות האזהרה
על נקמת אלוהים הקשה - ביידיש, שפתם הזרה.
וברבבות רימוני עשן תפלח משטרה נתיבך
ושבעה סוסים מכל כביש צדדי יפלסו שבילך.
כי קרא אדני לחסיד ולשוטר גם יחד :
הכביש נחסם, הרחוב זוהם והאזרח אוכל שחת.
וקמת ועלית אל-ה"חצר", והחצר מלחמה בו -
בשדה הקרב נמצאים שנים: האדמו"ר וקרובו.
"יראת אלוהים" אחת הנחתם ועל אמת אחת דאגו
ובערב דם שניהם יחטטו החסידים ויתפלגו ;
מחר יעל הזעם וסחפם אל אחת הסמטאות
ולא יצעק עוד הכרוז על חילול שם ה' צבאות
כי בהיכלו יתעסק ושם יזעק: "שערורייה!"
וכאן הכול יהיה כאין, והכול ישוב כלא היה...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
