אבאל'ה אני רעבה
נויה בת השלוש וחצי שיחקה בבובות.
בובה אחת לבנה גבוהה ורזה
מאד מאד יפה.
בובה שנייה גבוהה ורזה, כושית
מאד מאד חיננית .
שאלה הבובה הלבנה: אבאל'ה, מה אוכלים היום?
שאלה הבובה הכושית, אבל'ה מה אוכלים היום?
ענה אבא בקול פסקני: תשאלו את אמא! היום אני עסוק.
הלכו הבובות, שילבו ידיים וביחד שאלו: אמא מה אוכלים היום?
הסתכלה אמא בתמהון: תשאלו את אבא. היום תורו להכין ארוחה.
לא! אבא עסוק. ענו הבובות במקהלה,
הסתכלו זו בזו, הרימו כתפיים ושאלו בעיניים, מה לעשות? אנחנו רעבות.
מאד מאד מאד...
הלכו שלובות ידיים אל נויה בת השלוש וחצי ושאלו: מה אוכלים היום? אנו רעבות מאד מאד.
אין בעייה, מיד אכין לכן ארוחה.
אחת ושתיים הפשילה שרווליים : בצעה חלה בשתי ידיים. חתיכה אחת הניחה לפני הבובה הכושית וחתיכה שנייה לפני הבובה הלבנה.
ומה תרצו למרוח על הפרוסה? מיד שאלה.
הכושית בקשה גבינה לבנה ואילו הלבנה ביקשה ממרח שוקולד.
לא ולא בשום אופן, לא ממרח שוקולד!
צריך לאכל מזון בריא ומזין, אמרה נויה ומיד הציעה:
אפשר לבחור קציצה או חביתה.
טונה או דיסה.
הזעיפה פניה בכעס הבובה הלבנה ואמרה: טוב, אקח גבינה לבנה כמו שלה.
הניחה נויה צלחת שלישית עבור הפרוסה שלה-
מרחה גבינה וביחד עם הבובות אכלה.
הגיעה אמא וקראה בהתלהבות: נויה את ילדה גדולה, הכנת ארוחה בריאה.
שמע אבא את קולות השמחה ובא למטבח במרוצה. נתן לנויה נשיקה, חיבק את אמא ואמר: יש לנו ילדה נהדרת.
מרים מפתח תקוה
