פורומים » א כללי
האזור הכללי. פה אפשר לדבר על כל מה שלא נכנס למקומות האחרים.
כתיבת הודעה חדשה בפורום א כללי
» נצפה 200 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 16 שנים עמוד 60 בספר נועם
לכל אחד מאתנו יש ספר, הספר נפתח ביום הלידה ויש הטוענים שעוד קודם לכן.
הגעתי עד עמוד 60.
מה בתוכן? נכד בכור אהוב, כמובן "הכי חכם" "הכי יפה" שגדל בתקופת הצנע-זמן קצר לאחר מחלחמת השחרור כשכדי לקנות ק"ג סוכר או עוף יש פנקס תלושים. (הארץ קולטת עליה.
ניצולי שואה, עליה מארצות המזרח. ויש מחסור. הילד לומד בבית ספר עממי כך נקרא בית הספר היסודי באותם ימים. בית הספר שלי הוא בית הספר הראשון שהוקם בארץ. בראשון לציון. בית ספר חביב. ולמרות המחסור בבית הספר מלמד המורה חנוך רון מוסיקה וחסר למי שיפריע. ולומדים מלאכה ולומדים מסגרות. וישנה אחות ומירפאת שיניים וספריה.
וחדר אוכל. ויום יום מסדר בוקר.בהפסקה לאחר השעור השני עובר הרצל השרת ומחלק בכוסות מתכת שוקו חם לכולם.
המורה ידלין מלמד תנך, הוא אינו זקוק לספר הוא זוכר בעל -פה כל פסוק. וכשרה אימנו
אשת אברהם נפטרה. זכור לי הצער. קשה לי לקבל את גודל האסון שארע.
ביה"ס גדל ואנו מעוברים לביניין ישן שנמצא ממול לביה"ס - ארוע רב משמעות לילד בן שבע. חדר הטבע ספור בפני עצמו פוחלצים של עופות, גולגלןת. המורה עוזי קרמר מורה צעיר יחסית מלמד ובשעור דממה, מי יעז להפריע.
כשהגעתי לכתה ח' 75 שנים נכתב הימנון הזכור לי עד היןם ומשם לגימנסיה ריאלית.
המנהל מר אליעזר קררי שניהל שנים רבות את ביה"ס (היה עוד המנהל כשאמי למדה.)
לימים נודע לי שהיה קצין במלחמת העולם הראשונה וזכה לאותות הצטיינות.
האיש נוקשה עדיף לא להסתבך בבעיות משמעת ולהגיע לחדרו. העונש ידוע מראש למד על פה
נאום תשובה לרב חובל איטלקי של נתן אלתרמן. וכמובן מכתב להורים שיחנכו את בנם שהעז לפטפט בשעור.
לימודי הוראה ב"סמינר בית הכרם" ע"ש ילין בירושלים. בין המורים יצחק שלו, ראובן סיון
מרים רוזן, ואחרים שלעולם לא ישכחו.
שרות צבאי, נשואיםוהשעון מתקתק. בני הדור נעלמים זה אחר זה.
ובגיל 60 אתה מגלה שבעצם אתה שייך לשני עולמות.
לדאבוני (באמת) זכרוני מיטיב להזכיר לי את העבר שכמעט לא נשאר ממנו דבר. בני משפחה, מורים וגם חברים בלב ובנפש שעזבו והשאירו חלל ריק - לא ניתן לשכוח.
ןדור צעיר בני ונכדי ניצב לעיני. אני מתבונן בהם ומגלה חיוך, הבעה, תנועת גוף שזכורה לי מההם, מהדור ההוא.
אז מה בכל ה"נאום" הארוך והמיגע הזה. בעיקר לצעירים חיו את הרגע
הצפינו אותו במוחכם כי הרגע חולף. ולא ישוב. ולסיום פטירת אבי. אבי נפטר אחרי מחלה קשה בחלומות הוא שב ומבקר אותי, מציע ,עוזר, מחבק אוהב. עוד מילה אבא עוד
מבט אחד לומר תודה על הכל. לשאול משהן שלא שאלתי בנעורי- פשוט אז לא עיניין אותי וגם המודעות שהכל יסתיים היתה בילתי נתפסת. עוד משפט אחד!!!! זוהי דרכו של עולם
אין מקום לחזרה.
תחשבו על זה
גמר חתימה טובה
נועם
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה