אני מצטערת מאוד אם מדברי הובן שקיומה של מערכת החינוך לגיל הרך מוצדק רק בגלל צורך כלכלי של ההורים לעבוד. הצגתי שני נושאים נוספים שבעיני מהותיים לעצם הדיון אף יותר: צורך של שני בני הזוג בהתפתחות מקצועית משמעותית ולא רק של הגבר, וערכה החינוכי והחברתי של השהות בגן להתפתחותו החברתית, הקוגניטיבית והרגשית של הילד. הביקורת על יכולתה של מערכת החינוך הציבורית לספק את הצרכים הללו מוצדקת, אך הפתרון אינו יכול להיות בדלני, שנשים בודדות בלבד יוכלו וירצו לאמץ לעצמן, אלא צריך להיות פתרון מערכתי של השקעה ממשלתית גדולה בחינוך בכלל ובחינוך לגיל הרך בפרט. במדינות הרווחה המתוקנות יש, מלבד חופשת לידה ארוכה בתשלום מלא, סבסוד ממשלתי של חינוך מגיל אפס ומתן הזדמנות לכל ילד לקבל חינוך מעולה, גם אם הוריו אינם עשירים. יש לנו דרך ארוכה לעבור עד לשם, אך "גם מסע של עשרת אלפים מיל מתחיל בצעד אחד קטן" (מאו טסה טונג). שלילת החינוך הציבורי והמלצה על פתרונות מתבדלים מחלישה עוד יותר את שק החבטות האומלל הזה, שמתמודד עם כל חוליי החברה הישראלית ומואשם גם על מחדליהם של אחרים. זו אינה הדרך לבנות חברה סולידרית, שיוויונית וערכית.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
