פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 13 שנים ו-11 חודשים nelia נליה (סיפור בהמשכים) אשר

  
  
  nelia נליה (סיפור בהמשכים)
  
  
  
  יופיה היה מאוד עכשווי בעיניו. נוכחותה חייבה מידה של התייחסות לא מבוטלת. והוא שאהב את שטף קולה המתנגן בצליליו השונים. זה היה מאוד חשוב בעיניו. ככלות הכל הוא הוא זה שיצטרך להקשיב ולהשיב בוקר וערב לקולה המנגן ברוך ובחסד . גוון פניה בהיר היה וניכרו עליו סימנים של שהיה באורה של שמש יוקדת. עיניה חודרות במבטן בגוון ים סוף כחול ועמוק מאויירות במכחול דק ועדין. כה יפה היא היתה בעיניו ועז רצונו היה את דמותה לצייר על בד משי לבן.
  חלום זה נגוז בשל השמועה המסתורית שהתגנבה לאוזניו שמעשה זה יגרום לסוף פסוק ביחסים שבינו לבינה. והוא שרחק כרחוק מזרח ממערב מאמונות תפלות נהג לפי צו זה ללא שאלות.
  
  המפנה בחייו החל ביום בו צבע את שערו לשחור שהלבין מעט ושהסגיר את ימי עלומיו שפרחו והתמוגגו לאיטן ....והנה הוא שונה.. זוהר מעט
  כן...הוא גם התנכר לאותם חברים שאהבו אותו באמת..אך לא הבינו את פשר הריחוק שלו מהם... והם המשיכו לקוות שיום יבא וישתחרר ממנו השד הנורא ..שהפך להרגל עם הזמן...ויחזור להיות חברי..חביב לזולתו..חייכני... ואדיב לדוגמה ...כפי שהיה פעם.
  
  ההתערבות בטבע של עולם הצבע לא היתה הסיבה היחידה לימי עלמות וחן מחודשים בחייו.....
  נוכחותה של נליה... בסביבתו הקרובה פעמה בו גלים והלב התעורר מחדש בלבלוב לניגון וזמר.
  והיא ידעה .. להוציא ממנו את המיטב שבו …כשרבות לפניה נכשלו בענין זה..וככל הנראה היו לה המפתחות הנכונים לליבו הסגור ...כך שהיה לה קל מאוד ללחוץ על כפתורים שונים בגופו על מנת להשיג את כל שרצתה ממנו….עבורו זה היה עונג צרוף של תאווה להאציל מגבריותו הסמכותית בכניעות לנליה שלו...
  
  את ואני נועדנו להיות יחד ..מכל אותן אלו שהכרתי לפנייך את נוגעת לי במיתרי הלב ,ואם יש דבר כזה שנקרא תחילתה של חיבת אמיתית אז זה העניין שהתכוונתי לו...והיא שנשבית בקסמיו ובלהטוטי דיבורו... מלמלה לעצמה.. הלוואי שזה יהיה נצחי ..ושזה לא יתמוגג עם הזמן .. ככלות הכל היו דברים מעולם.נליה שלא רצתה לפתוח פה לשטן נדרה לעצמה נדר לנשוך שפתיה מאמירות מיותרות שעלולות חלילה לפגוע בהתחלה חדשה יפה שכזאת..ובין לבין הנהנה לאמירותיו בהסכמה חיננית גם כשלא היו תמיד לרוחה...כי ידעה היטב בתוך הנפש פנימה שקולה ערב לו וגם מראה פניה המבושמות ..
  
  
  על שפת הים...
  
  
  הם אספו חלוקי נחל וצדפות על חוף הים בטיולם המשותף ונשמו לרווחה את הרוח המליחה..ונסו על נפשם כל אימת שגלים איימו להתפרץ לעברם ולחסום את מסלולם המתוכנן לעבר האופק.
  מנוחה זמנית ליד הרציף באי הסלעים אפשרה לו מבט חטוף ביופיה המהמם שהקסים אותו כל רגע מחדש...כשברקע הטבעי השתלבה לה השמש האדמונית שהחלה לשקוע לה... ולהותיר אחריה שובלים של שקיעה נוגה הקורנת גלי חום מרגיעים באורם הברונטי...
  גלי שיערה התנופפו להן ברוח ...עיניה הכחולות התמזגו להן עם הים הכחול והעמוק..והוא בחן וברוך הביט לתוכן בערגה ובחום..והמבטים של שתי זוגות העיניים המחייכות נסכו בשניהם רובד נוסף לעבר האופק המשותף...
  
  בבית הקפה הסמוך ישבו ללגום משהו...הוא הגנטלמן היה כמובן האחרון להתישב לא לפני שהקפיד להסב עבורה את הכסא שתשב ראשונה והזמין עבורה את מה שביקשה ..קפה ועוגת גבינה עטורת פירורים מתוקים מעל והוא לא וויתר על בירת הבדוויזר שלו שאותה הוא לא מחליף אלא לעיתים תכופות.
  ובין לבין.. הרהר לעצמו..אם זה הזמן הראוי להצהיר בגלוי על אהבתו האמיתית אליה.. במילים פשוטות....אבל הוא הביישן התאפק מלומר זאת..שאולי אינו מכיר אותה דיו להכיל את עולמו בחייה.
  אף על פי כן..ולמרות הכל...נמלך בדעתו.. שלא לדחות למחר את מה שאפשר לעשות היום.וכיוון שכך החליט... הישיר מבט לעיניה בחיוך כובש..ובמילותיו המדוייקות אמר...נליה מתוקה.. רציתי להגיד לך משהו..שבהתחלה היתה לי חיבה קטנה אלייך ואחר כך התחברה לה עוד חיבה כפולה וכשחברתי את כל החיבות יצא לי שאני מאוד ..איך לומר....מאוד אבל... מאוד אוהב אותך......אז מה את אומרת על זה.?....מה...מה.. תגידי כבר משהו? נליה ..כמובן הסמיקה בחיוך ביישני וקורן אושר הסיטה את שיערה לאחור...וענתה בחיוך... עד שאמרת את זה..לקח לך זמן... כמה זמן אתה שומר את זה בבטן.....ועכשיו שתדע לך מתוק שזה הדדי ..ואתה לא לבד בסיפור הזה...ולמזלי בטיפוס כמוך קל להתאהב...הוא שפירש את תשובתה כהסכמה מלאה לווידוי האישי שלו אליה...ענה...בבלבול משהו... בסדר ..בסדר.. זו גם תשובה..לפחות ענית לי בכנות..וכנות היא אחת התכונות הנערצות עלי כמו נאמנות..אז מה את אומרת?ולפני שהספיקה לענות... ידו נגעה בידה... והם העבירו חום אנרגטי משותף מעל שולחן בית הקפה שליד חוף הים....
  
  
  
  חתימת טבעת.....
  
  
  למרות ההילה המלאכית הראשונית וזיקוקי דינור בצבעים .. כמו גם ה..התאהבות של כמעט ממבט ראשון ..עם יאיר צצה לה משום מקום מעין הפוגה ..והפשרה רגשית.מסויימת ..בשל רצונה של נליה להעמידו בשורת מבחנים משלה לצורך הכשרתו הכשרה בחתימת טבעת.כיוון שכך החליטה ליזום... פגישה חברית זוגית...עם ..נטה..חברתה הטובה שקינאה לה בשל היותה בקשר חברי הדוק ומבוסס של קרוב לשנה וחצי עם דרור ובמקום לשמוח בשמחתם של אחרים כעסה עוד יותר על ההתנשקויות הפומביות והתיאטרליות שלהם בכל הזדמנות לתפארת דווקא להראות.. קבל עם ועדה...קבלו את הזוג המושלם...ולמען האמת.. קו הגנה איתן ויציב שקשה לומר עליו מלה שכנגד...אלא רק לצפות מהצד ולכסוס צפרניים ..בקנאה.ההזדמנות ללכוד שתי ציפורים במכה אחת ...גם ..להיות שווה בין שווים ..וגם..לבחון את הזוגיות האישית החדשה הקורמת לה עור וגידים הולידה את המפגש המשותף .
  
  קפה נאווה...
  
  
  הסקרנות לדעת מי ומה הדהדה באויר המפגש נערך בקפה נאווה.נורות אור רוגע מעודנות תלויות על קירותיו , גם פינות ישיבה מבודדות ופרטיות השרו מעין אווירה רומנטית..משהו..שהתאימה לסוג ערב שכזה.האוירה החמימה עודדה לפתיחות והמילים בנושאים השונים זרמו והתחלפו כשמנגינות נעימות הדהדו ברקע כמו גם צחוקם של אחרים.נטה לא התאפקה מלרצות לדעת ושאלה את הזוג הטרי והמאופק שממול ,איך הכרתם?ספרו משהו?מעניין לא?מה זה סוד שמור?נליה גאלה את חברתה מיסוריה וענתה ....את לא תאמיני איך שהחיים מגלגלים הזדמנויות,כשבחרתי מבין פרחים לשבת לאוירה חגיגית...יאיר לפתע..הושיט לי זר אחר והציע לי אותו כאילו הוא היה המוכר בעצמו...ואמר "הסיגליות האלו תואמות לעינייך היפות"...אם רק תרשי לי זה יהיה שי ממני אלייך במתנה ...אני שהוקסמתי.ממנו ..כאילו שר לי שיר בחרוזים.... מבולבלת משהו...ואז.. המוכר האמיתי ..התערב לטובתו של יאיר... ופסק..."אם גבר מציע זר פרחים! את יכולה להגיד כן !"..יאיר חש לעזרתה של נליה והוסיף בנימה סלחנית .. האמת..ברגע שראיתי אותך הבנתי שזו הזדמנות שאסור לפספס ושאני חייב בכל דרך לנסות את מזלי...להכיר את ..נערת החמד.. הזאת... אם כי אני חייב להודות.. נליה ....שגם את בחרת זר צפורנים מהמם ביופיו ..אלא שהיתי חייב לשלב את טעמי ביופיך יקירה.
  
  המראה החגיגי ...הרהרה לעצמה נליה .. נסך בי בטחון.. שלא לדאוג יתר על המידה ..לעת עתה...כי בין חברים תמיד אני עפה כדרור בדמיוני וחולמת כל מיני דברים שלא יקרו בהכרח ...אז ממש לא היה אכפת לי לרחף..לחלום..ולחלום..ומהצד ברקע ניגן לו...איש הכינור.. שטייל בין הזוגות והנעים לאוזני נעימה מוכרת שהזכירה את ילדותי הרחוקה......כה נעים היה הניגון בצליליו המרגיעים...הגם שהוא שרוי בהמולה סואנת של שיחות ברקע וקולות של צחוק ונקישות סכום של כפיות וצלחות כמו גם רחש המפית הפרחונית העגולה שהניחה המלצרית לפני שהגישה מעל את הקפה לזוג שממול...והניגון... כמו נטל את רוחי ואת נשמתי שריחפה לה כמנותקת מהמציאות של הווי העולם הזה..זו היתה הרגשה של מעין הזייה שכזאת....או.. איזה תענוג צרוף זה היה.. שהיה נמשך.. ונמשך..עוד ועוד...עד ש....אילולי נטה ש..בעטה קלות ברגלי.. להתעורר.. ובמילותיה המדוייקות .. אמרה ..הלו.?.. נל..? את איתנו.?..נל.!. .כך נהגה נטה לקרא לי בשם חיבה לפרקים..
  
  כן..כן.. כולם שמו לב להיפנוט שהטיל עלי איש הכינור...רגשנית שכמותי...ולמזלי היה זה .היאיר להציל.. מהמבוכה הרגעית... ואמר...בשמחה נליה הייתי רוקד איתך את ריקוד הוואלס לצליליו הנעימים של איש הכינור....אלא שבית הקפה היה צר מלהכיל...ואני הנזירה לא הרשיתי לעצמי להיות הזוג הנועז והיחידי שכולם ינעצו בו עיניים במבט ובאור זרקורים...הגם שחיבתי ואהבתי לריקוד ותנועה במחול היא משהו להתפאר ולהתהדר בו בהחלט..
  
  החיבוק הלוהט ..שכלל התנשקויות פומביות של נטה ודרור ...הסב את תשות ליבה של נליה בקנאה..
  ובסתר ליבה היתה רוצה.. גם...ככלות הכל זה היה הענין שצרם לה בזוג הזה ממול.....שחי את החיים כהוויתם...יאיר ששחש בעני נליה קנאה מהולה בערגה.. הסיט את קצוות שערה לאחור הביט בעיניה ונשק ללחיה נשיקה בודדה ועדינה...והוא ..הגנטלמן ..ידע שעליו לפצות את איש הכינור על שהנעים בכינורו לבחירת ליבו...ומבלי ליידע איש מהנוכחים בשולחן . פילס דרכו אליו.. ותחב לכיסו שטר נאה שהכין מבעוד מועד..
  
  
  
  
  ביקור נימוסין במשפחה
  
  הוריה של נליה לא ידעו איך לעכל את ההודעה המפתיעה לביקור הנימוסין של יאיר לראשונה ..שכבר מזמן שמו לב וראו שינוי שהעיד על מצב הרוח הטוב החדש של הבת ...הגם שעינם לא פסחה מזר הוורדים שנחת במפתיע על ידי שליח לא מזמן והרהיב ביופיו ובריחותיו הנעימים מכד הזכוכית השקופה על שולחן הסלון שעל יד ספת העור השחורה...
  
  הבית שטולטל לקראת האירוע המרגש ..נוקה...מורק...סודר..ובושם כדבעי...לפי כללי ההוראות המדויקות של מנהלת הטקס ..הלא היא כמובן נליה...שסיפחה למשימה...את שתי אחיותיה הקטנות ממנה בכמה שנים..רעות.. ונופר.. ואוי לנפשם ..לו סטו במילימטר ..מהפקודות שהונחתו עליהן ..בזו אחר זו.....כשאחיה הקטן.. בן הזקונים.....עומר ...שכו...לם משרתים אותו עסוק לו בחייו הממוחשבים...כאילו כלום לא קורה כאן.הארוחה שהוכנה לאירוע כללה.. דגים... מושטים בתנור..עטופים בנייר כסף ומתובלים בעירית וכוסברה. מרק בויאבז ..סלט וולדורף ...פשפשתין וכנאפה גבינת עיזים ערבי אדום ומתוק עטורת פירורי פיסטוק חלבי לקינוח.. תפוחי זהב ..תמרים..שקדים.. צימוקים .ועוגיות פטל לקפה .כתוספות
  
  
  כניסתו של יאיר לבית הורי היתה מרשימה ..הוא הופיע בחולצת תכלת ועניבה פרחונית תואמת מלווה בזאקט..ובידו הימנית ..זר צפורנים סגול מהודר וריחני ...מחוייך נבוך ומאופק לקראת הבאות...הורי קיבלו אותו בברכה ובחום לבבי ..כדרכם הצנועה ...וכמובן..גם.. יתר בני המשפחה .לשולחן העמוס כל טוב אימי הזמינה את האורח ואת כולם...אבי הרים כוסית...והרעים בקולו ..לחיי עתידכם המשותף...ושיהיה בתיאבון לכולם..ולגם מיין המרלו שלו להנאתו.אבא !הערתי לו בהלצה .. שלא תשתכר לנו ..כבר בהתחלה ..תשמור על העירנות...לאחר כך. הפרחים שיאיר הביא האירו את הבית בריחם הנפלא שהתמזגו היטב בריחות האוכל שאמא הגישה .הם הונחו בגביע הוזה היקרה המוכספת עם מעט קוביות קרח. את אחי עומר הקטן היה צריך לשלוף בכוח מכסא המחשב ,שם עולמו ...חייו..ופועלו מרוכזים..כל כולו שקוע..בקופסה הקטנה שממנה לא זז ולא מש.
  
  למזלי לא היו חקירות שתי וערב של הורי כפי שחששתי...והערב עבר ללא תקלות מיוחדות...ועל כך ברכתי את אלוקים שלא ידעתי אותו ממש קודם.. כן...כן.. אני מודה ומתוודה אני פונה אליו כשצר לי ...וגם ברגעי החסד במילים...תודה ..אלוקים יקר שלי.אימי הדליקה עוד קודם לכן נרות למרות שזה לא יום שבת...וזה הוסיף אור וחגיגיות לבית...מהחלון אפשר היה לראות בלילה את הכוכבים ואת הירח ונראה שהערב יראה לנו פנים מחייכות.אל המרפסת יצאתי לשאוף אויר צח ..ממנה נשקף אור מרהיב ביופיו ..קרירות נעימה של פסגות הרי ירושלים ..
  
  
  
  אוזן קשבת...
  
  אף על פי שהכל נראה על מי מנוחות ...משהו הטריד את מנוחתה של נליה משהו שמור ולה ולה בלבד אותו הבטיחה לנצור לנצח לעצמה בלבד....והיא מהוהרת... אה...לו יכולתי לחזור אחורנית בזמן ..הייתי מתקנת משהו שטעיתי בו ..אז.. אבל איך... הזוייה ובדיונית שכמותי... לחזור אחורה בזמן...גם לו הייתי דתייה גמורה....לכל היותר הייתי יכולה לצפות ל.. עתיד טוב יותר ...כן הרהרה....עתיד טוב יותר... עתיד טוב יותר... מלמלה בלחש...אמרת משהו...יקירה... יאיר שהופיע לפתע..בלבושו ההדור והבלורית המפארת אותו.....לא..לא...כלום... שום דבר..וענתה רק שהנוף הלילי מקסים באור ירח ..במגמה לטשטש עקבות הרהורים שהטרידו לפני רגע...והוא שחש במשב רוחה הצונן אמר ..יקירה ! אל תתני לעבר להשפיע על אביב העתיד... כן... הרהרה ..."עתיד טוב יותר". וכדי להסיט את הרהוריה ...אמר בחיוך את כל כך יפה וזוהרת היום ..והלילה באור של כוכבים עושה לך רק טוב ......והוסיף ..את יודעת.שאנחנו נתמזג לנשמה אחת ..אם נקבל את ברכת הדרך של מישהו למעלה...ושל הורייך כמובן.. כן.. כן..מלמלה לעצמה.. אנו זקוקים לברכת הדרך של אלוקים...
  
  אבא הליצן...שפונה כה וכה ומחלק בחינם ובנדיבות מחמאות לכל מי שצץ בדרכו..מחוייך ..עולץ..ומפזם להנאתו..מנגינות ...קם לחלץ עצמותיו מהארוחה הדשנה ...הופיע לרגע במרפסת והציע קפה ליאיר ולי או מיץ רימונים שסחט בעצמו...רימונים שהיה קונה מאחד הכפרים הערבים בסביבה...כן..כן..יאיר השיב בשמחה לכוס קפה...ואני לרימונים.....
  סלחו לי ..הוסיף אבי...שאני בורח מכם לרגע...כי אני באמצע משהו...אמא שלך הטילה עלי לפנות את הכלים לכיור....והוסיף...זה מחמיא לך הגוון הסגלגל שהוספת לעינייך....אבא הרומנטיקן שלי לא חסך מאמא מילות שבח של חיבה וגם אהבה כשהיה צריך....והיא ידעה להשיב לו משלה באלף דרכים אחרות...
  
  
  את סיפור חייה האפלולי ...הנסתר אותו לא גילתה לא להוריה ולא לנפש כלשהי עלי אדמות...והנה הגיע לו הרגע לו נזקקקה נואשות ל..אוזן קשבת
  
  זה היה לילה נורא.. שם בהרים נשים וגברים שותים מיין הקונדיטון נזכרתי ..רעש המוזיקה הסואנת במסיבה אליה באתי עם חברה קרובה שנבלעה עם אחר ונותרתי בגפי לבד בהמולת המון אנשים ונשים ,האלכוהול בדמם זרם כמים ,המזג והאופי הטבעי התחלפו להם בסאגה של אטימות רווי יצרים מיניים מוחצנים .זוגות התעלסו להן ללא משים בכל פינה פנויה.אלו שהיו פנויים ולבדם הרגישו דחויים ומאוסים על שלא צלחה ידם לנגוס בעוגה הגדולה הזאת..ובלית ברירה נותרה הדרך היחידה המרושעת והזדונית לקחת בכוח מה שלא ניתן היה לקבל באהבה מרצון.קשה עד מאוד לשכוח את הרגע המר ההוא ..שניה של לבד בכחוס ,באור דמדומים ושאון הרעש ..הגבר הלא נודע ההוא..הגיח לפתע מאחור ובידו הגסה חסם את פי מלצעוק את המילה הבודדה הצילו..ורק אמר ..תשתקי ולא יקרה לך כלום..את מה שקרה אחר כך לא אספר כי אשמור לעצמי בנדר לנצח נצחים גם את הכאב הנורא שנעוץ בבשרי כמו קוצים עד היום וגם מחר.
  במו ידי הבאתי לעצמי את הדבר הזה ..למה אני מתלוננת? כך ניסיתי להרגיע את נפשי המיוסרת והפגועה ..וכל שנותר בי הוא הצל של הגבר הרע ההוא מהלילה הנורא. ותהיתי אם לומר כל זאת לאהובי היקר אם לאו.שם בהרים ..נשים וגברים שותים מיין הקונדיטון .
  
  אבי שלא מודע ולו לרסיס מנבכי המותחן האווילי וההזוי הזה הגיע בהדרו להזכיר לי לרגע לחזור למציאות והגיע בידיים עמוסות בשני צלחות כנאפה בפיסטוק ומעל רוטב מתוק וריחני של מי זהר וורדים הל וקינמון..והכריז בקולו הרועם שאני חייבת לטעום את טעם גן העדן הזה... ושהוא לא מתכוון לוותר לי בעניין הזה . אוי ..אבא כמה שאתה נודניק לפעמים ! בסדר !תביא כבר .
  
  רגשי משהו ,פרח אדום,וורד סגול,לילך לבן או וורוד ,יסמין ריחני,כלנית פרוצה..כולי פקעת עצבים ..מה זה משנה הצבע או הריח לעזאזל,העיקר שהוא כאן איתי כעת ועכשיו ..זאת אני והדמיון המסויט שלי עלי לפרוק הכול או לטמון עמוק.המילים "כנות ונאמנות" שבקעו מגרונו מהדהדות במחשבותיי הנוגות ובמוחי הצר ממילא.והזמן לא עוצר מלכת.במקום כפית סוכר אחת אל כוס הקפה שלי שמתי ארבע. מבולבלת שכמותי. ואני כאילו לא אני וכאילו לא כאן בעולם הזה. הוי אלוהים! אלו הן אותן רגעים בהם אני מגייסת את כל הפיות הטובות ואת כל חסדי הנשמות הטובות והטהורות שבעולם לעמוד לצידי ולתת בי את הכוח הדרוש לעמוד במתח הרווי יצרי אש ורגש בלתי נדלה וחסר קץ.
  היא נעצה את מבטה העמוק בעיניה הכחולות אל תוך כוס הזכוכית ממנה לגמה והשתעשעה בדמיונה הפרוע כדי שיקרה משהו . אבל רק רגע כדי שזה יקרה עליה כמובן רק להקיש עם הכפית צלצול פעמונים של קול וצליל מנגן ולומר את מילת הקסם...ואז יתחולל משהו טוב...מי הכוס יהפכו לצלולים ומוגזים והיא תתמזג יחד אתם ותצא מתוכם נעלמה ונסתרת מעין כל רואיה ...בלתי נראית..וזו תהא דרך נפלאה מאין כמותה לחצות עולם למרחקים ימים וגבולות ולא תהא חייבת שום דין ושום חשבון ליקיריה האהובים שמצפים ממנה ליותר מדי.והעול כבד מנשוא. ורק שתתעורר מהחלום הרע הזה .
  
  עד שהגיע אהובי אלי הייתי כל כך בודדה .ואימי היקרה לי מכל ...גוללתי בפניה את סודותיי ואת מכמני נפשי הפצועה והשמחה גם יחד..וכל כך רציתי ממנה לדעת אם ככה זה צריך להיות שארגיש כה פגיעה חשופה ומיוסרת על יד אהובי היקר ?.והיא בחרה בשתיקה רועמת לענות לי בדרכה השקטה. שכן חברותי בסביבתי הקרובה יעידו לספר עלי שאני בחברתם משעשעת חייכנית ואדיבה לדוגמה וברגעים של מצוקה להירתם ולעזור ולעולם לא אמרתי" לא"..כמובן.. עד גבול מסוים.
  יאיר הגיע..! והוא כאן ועכשיו יחד איתי על המרפסת ואני.. כדי לא להסגיר את סערת נפשי פלטתי את המילים "עד שהגעת הייתי כל כך בודדה" והוא עומד נוכח ומביט אל גופי החם ואל תוך עיני הירוקות אלי ואל כל כולי ועוטף אותי ברגש חם של אהבה שמשכיחה לרגע ממני את כל צרותי.ועל פני זלגו דמעות אותן הוא מחה וניגב בידו הענוגה מבלי לשאול דבר. ורק אמר את המילים "את עוד תראי שיבואו ימים אחרים" שאותך ארקיד במעגל ,אלטף את עורך החם...אביט בעיניך הרכות ולא אנוח ולא אשקוט עד שתגידי לי "כן".
  
  אוף.. יאיר ..די כבר עם המילים האלה.. אתה גורם לי להסמיק ולהיות נבוכה..אלא שהוא לא הרפה והוסיף את מריחה נהדר, הבושם הזה חדש לי והוא התקרב קרוב וקרוב יותר להריח ולהתבשם. לו ידעת נליה שלי כמה ביישן הייתי בנעורי. העגבנייה חיוורת לידי כשהסמקתי מבושה בראותי נערת חמד חולפת על יד..הרגש עורר בי צמרמורת ותחושה מרגשת של אור נעורים מרענן המבשר חיים חדשים ...כך יקירה בדיוק אני מרגיש כלפייך כעת.כן.כך בדיוק יקירה. ואת.. מחיה אותי כל פעם מחדש כן..ואת לי כוכב עליו אני חולם בלילותיי הבודדים והריקנים מלאי הדלות והשעמום. ואת פה כאן ועכשיו ואני על ידך. ושנינו רק צריכים לתת לזה סיכוי.
  
  אחרי מילים שכאלו נדמתי כאימי בשתיקה והקשבתי למילותיו המרגיעות וללטיפותיו שהרדימו אותי בחיקו החם על הספסל לאור ירח וכוכבים במרפסת בית הורי האהובים.
  וכאילו לא די לו אמר והוסיף "אם ממני תלכי והפנית את גבך" חיי הירוקים יהפכו בן רגע לנקודה בודדה בחלל חסרה וריקנית זאת שמחכה לאחת שתבוא ותמלא את חיי באושר מלטף לו אני זקוק כל כך...ואת פה לידי כאן ועכשיו...וחתם על מצחי בנשיקה בודדה ועדינה.
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  (המשך יבוא....)
  
  
  
  
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.