(ראי בהארץ. טוען שם שהספר קטן וזניח. אבל כותב ש'אמן הסיפור הקצר' נפלא - ולדעתי 'אמן הסיפור ..' הוא ספר בעיקרו חלש ולא יכולתי לגמור אותו). ב'חשד לשיטיון' ההתחלה לא נראתה לי. דברים לא מתחברים, ערד כותבת ריאליזם, אז התוצאה לא יכולה להיות מעוותת מבחינת צלילות התמונה הריאלית שהיא אמורה להציג. ערד כותבת זורם וקריא בלי ספק, אבל השאלה מה קוראים? למי יש כוח לקרוא על אישה היסטרית שלדעתי אולי היתה צריכה להתגלות כחולה באלצהיימר בעוד היא חושדת שבעלה הוא החולה, אבל המחברת כאילו סגרה את עצמה בתבנית, ולא הלכה לאן שהסיפור היה צריך להוביל אותה, גם אם בהובלת העלילה לכוןן הזה זה לא היה יותר מדי מעניין.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
