היה הייתה נסיכה, שאמה החורגת לא אהבה אותה. אז היא ברחה ליער והגיעה לבקתת הגמדים. ומאז, היא גרה עם הגמדים, מנקה ומבשלת בשבילם וממתינה לשובם מהעבודה. ועד לשובם, ישבה וחלמה על הנסיך, שיבוא וייקח אותה.
היא חלמה על הנסיך, בלונדיני, אולי שחרחר. גבוה? בטוח! חלק ושרירי – או כן! גבר שרמנטי וכריזמתי, שיאסוף אותה בזרועותיו, ו...
אך הזמן עבר, והנסיך לא הגיע. והנסיכה המשיכה בשגרת יומה: עבודות בית מפרכות ומשעממות – לנקות, לבשל, לכבס. בגדים של גמד שעובד במכרה מסריחים במיוחד, ומה דעתכם על בגדים של שבעה גמדים? לטפל בגבר אחד זה קשה, אז שבעה זה קשה שבעתיים. כך עברו הימים. היא כבר עצובה ובודדה, כל יום אותן עבודות, כבר נמאס.
וגם מבחינות אחרות – היא בחורה צעירה, ויש לה צרכים. אבל הם גמדים, אותם מעניינות רק אבני חן, אולי גמדות, אך לא נסיכות. ועליכם לדעת, כי הדבר הכי גרוע, הוא בחורה לא מסופקת.
ועדיין הנסיך אינו מגיע. אולי קשה למצוא את הבקתה (היא בנויה עמוק ביער), אולי הוא מצא נסיכה אחרת, ואולי הוא סתם החליט להשקיע בקריירה לפני הנישואים. זה מאד מקובל היום בקרב נסיכים.
היא כבר הפסיקה לקוות, שהנסיך יגיע. בליבה היא כבר חשה, שזה לא יקרה. אין טעם להמתין לו. ואט אט נגוזה תקוותה לנסיך, והיא מצאה עצמה חולמת על התפוח.
היא חלמה על תפוח יפה, ועסיסי. אדום או ירוק? אפשר אולי גם וגם. מתוק – כן, זה יהיה נחמד. ועם ריח תפוחי ורענן. מממ... יאמי.
כל תקוותה כעת היא התפוח, שיגיע ויגאל אותה מחיי הבדידות והעבדות האלה, בישול וניקיון ללא סוף.
לכן, כשדפקה המכשפה בחלון הבקתה, היא לא הייתה צריכה לומר דבר – רק להגיש לה אותו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
