יש לנו חיית מחמד חדשה. קוראים לה זריזי. אמא המציאה לו את השם – וזה באמת שם מאוד מוצלח, כי הוא מאוד זריז. אם כי הוא ישן המון. למעשה הוא ישן רוב היום. אני לא יודע מה הוא עושה כשאני בגן – אבל אני די בטוח שהוא ישן, אחרי שהוא אכל ארוחת בוקר. בכל פעם שאמא הולכת למטבח, הוא מייד מגיע אחריה – לקבל את המנה שלו. אני גם תמיד משאיר לו שאריות. בגלל זה הוא אוהב הכי אותי, יותר מכולם. רק לי הוא מרשה ללטף אותו. אני חושב שהוא קצת מפחד מאבא. אולי כי אבא נראה לו כל כך גדול. את אמא הוא גם אוהב (אבל פחות). הוא אוהב לשחק איתה מחבואים, וכל פעם כשאמא מוצאת אותו היא קוראת משמחה. פעם אמא גם הייתה משחקת איתי הרבה, מזמן לפני שזריזי הגיע. אבל היום כבר לא – היא מאוד עסוקה. בגלל זה הביאו לי את זריזי, כדי שאני לא ארגיש לבד. אני הכי אוהב את זריזי בעולם. כל ערב, לפני שאני הולך לישון, אני חושב איך נשחק יחדיו מחר. למרות שאבא אומר שזריזי לא יהיה כאן לנצח. הוא אומר שבקרוב הוא יצטרך להחזיר את זריזי למקום שהוא בא ממנו. אני לא רוצה שזריזי ילך. אני לא יודע מה אני אעשה בלעדיו, הוא החבר הכי טוב שלי. אז הכנתי לי תוכנית, שבה אני אקח את זריזי איתי ונברח מהבית. אני והוא נטייל בעולם ונשחק כל היום. אני אדאג לו ואאכיל אותו, והוא ישעשע אותי. אני אספר לו את התכנית בפעם הבאה שאראה אותו – איך הוא ישמח! אה! אני שומע עכשיו את אמא משחקת איתו מחבואים. אבא בא גם לשחק איתם, אולי הם יסכימו שגם אצטרף? מה הרעש הזה? נשמע כאילו אבא הפיל משהו תוך כדי משחק.
שאלתי את אבא מה קרה, והוא אמר שסוף סוף נפטרנו מזריזי. התחלתי לבכות, והוא במקום לחבק אותי אמר שזה בסדר, ושאין עוד ג'וקים בארון.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
