לא הפקר סליחתי
ולא מתנת חִנָּם,
אמירה מן השָׂפָה לָחוּץ,
פִּטפוּט של נימוסין
ממני אותה לא ביקשתם,
מתוך חדרי ליבכם.
לא עמדתם לְפָנָי כַּחֶרֶס הנִשְׁבָּר,
כציץ נובל ויָבֳש
כי את הסליחה
יש לבקש, לדרוש, לחפור
במעמקי הנפש, שם סגריר וקור
עד אשר יִגְעוּ אצבעותיכם בחֻמָהּ
ואז ידעתם הסליחה מהי:
פֶצָע כואב ועמוק,
אשר הזמן לא יְרָפְּאוֹ ולא תְשוּרוֹת אין קץ.
וכאשר יִגְעוּ בוֹ, כברזל המלֻבּן בַּבָּשָׂר יהיה
ומָזוֹר לא יִמָצֳא לו, בלתי אם החרטה,
סִנְכרוּן הלבבות, אשר יהלמו באותה הנשימה,
וכאשר הרגשתם את תוּגָת לבבי, את מכאוֹבִי,
ובכיתֶם ללא דֶמָע אל תוך חדרי ליבכם,
אז מצאתם שם
את סליחתי
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה