מחר אבקר אותך,
כמו בכל חופש גדול
אבוא ולא אדע מה לומר.
אני מנסה לאחוז בזיכרונות אחרונים
בשוקו ולחמנייה,
בצליל קולך שכבר נשכח,
בבגדיך, שמריחים אותך עדיין.
את לא פה.
אני פוסעת כך בבית,
פותחת ארונות,
יושבת בסלון,
מכינה שוקו לעצמי
בשמלה כחולה שלך,
ואת לא פה.
אין סוף לגעגועים
לזיכרונות, לרגעים
שמציפים אותי
מציפים אותי, בך.
מחר אבקר אותך,
כמו תמיד,
אביט אליך
דרך שיש
ואקווה שאת יודעת
כמה משמעותית
היית בשבילי.
25.7.11
4 שנים למותה של סבתי אהובה,
שאהבתי אותה כ"כ כ"כ, אישה שהשפיעה על חיי בצורה יוצאת דופן
היא חסרה לי בכל רגע מחיי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה