לא יודעת, בעבר הערכתי רדיו, ובימים בהם נסעתי ללימודים נסיעה ארוכה בבוקר בשכעות מוקדמות מידי לטעמי- זה היה משעשע לשמוע את שני המפגרים האלו שי ודרור עולים על התחזית.
עכשיו אני רק מהמהמת לי את "רדיו לא חבר" ומאמינה שהייתי יכולה לעשות סדר שירים הרבה יותר טוב מה"עורך המוזיקלי", ותכלס אם ארצה מוזיקה לטעמי יש רדיו פיראטי מצויין, יש אחלה בלוגים של דעות והרדיו שנתפס בעיני כעוד מדיה של עיתונות- לא רלוונטי ומיושן.
וגם- יש לי בעיה עם רועי בר נתן. אהבתי אותו כשחקן צעיר ומוכשר, וילד שמדבר על ספרים.
האישיות הרזה שלועגת לאחרים וקוטלת אותם כי קשה לו להתמודד עם הפנימיות שלו מגעילה אותי, יאללה תעבור את השלב ותביט על עצמך במראה- וראבק תאכל משהו! ב"אל עצמי" לפחות הוא נראה ילד בריא!
ובכלל, אני לא סולחת על הרס של אבניו קיו. יכול להיות שהוא שחקן תאטרון טוב- זה היה טעות לתת לו שני תפקידים.
לא סולחת על זה, אחד מהמחזות שחיכיתי לראות והוא שבר לרסיסים את ההצגה.
שחר סגל... מה שאמרתי על בר נתן והתמודדותו עם המראה שלו- זה קשור באופן ישיר לשולץ. ושולץ זה גם אשמת.
סגל משתייכת לי לנשכנים. לאביעד קיסוס, לבר נתן, אורלי וגיא בע"מ... כלומר הטלויזיה שאני לא רוצה לראות ואנשים שאני לא רוצה לשמוע.
אפשר לתקן את העולם באופן פחות ציני. זה לא שאתם יותר מצחיקים ואין לי הומור- זה פשוט מרירות מעייפת וההומור שלי שונה.
אין סיכוי שאקשיב לתוכנית של שני האומללים האלו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
