אינני יודע כמה מכם צמים היום, וכמה מבין הצמים כבר הספיקו לחזור מתפילת ערבית של ט´ באב. בכמה מבתי הכנסת אצלכם ניסו החזנים לבכות, ובכמה בכו הם באמת. במי הקינות נגעו ומי לא הבין מה רצו ממנו [אני לא מצטט שורות, הקינות שונות לגמרי בין העדות המגוונות].
בביה"כ בו התפללתי [בי-ם] יצאתי עם תחושה נוראית, שהחזן ביקש להבכות את עצמו. שניה אחת הוא ממרר בקול גבוה וכבר שניה אחרי הוא מבשר על הנחמה בקול יציב ושלם. בלי שהיה קטנה להתאוששות. אצלי זה העלה את תחושת הסלידה שלי מזיופים.
אני לא יודע, אולי אני ביקורתי מדי, אבל זה עורר אצלי מחשבות ושאלות.
* האם יש מקום לניסיון להבכות את עצמנו גם אם זה לא אמיתי? או אולי זהו שקר?
* האם נכון לחבר עצבונות אישיים ע"מ להתחבר אל העצב המתבקש מאיתנו ביום ט' באב?
* כמה אנחנו "מבכים את עצמנו" בתהליכי היצירה האישית שלנו? כמה אנחנו מוסיפים ומחריפים אצל עצמינו את התחושות, פשוט לשם העצמת התחושות [או יותר גרוע - לשם כתיבתן...] ?
* האם באמת מה שנדרש מאיתנו בט´ באב הוא העצב? הרי מצד אחד לשם כך הובאו הקינות, לשם כך אנו נוהגים מנהגי אבלות, ומצד שני אולי לא נכונה השקיעה בעצב, ונדרש מאיתנו [בדור, בצורה אישית וכו´] לעשות דברים אחרים? להגיע אל מקומות אחרים בנפש?
לצמים, שיהיה אחלה צום... הרבה אושר בכללי, ושנזכה לכוון לאמת.
בביה"כ בו התפללתי [בי-ם] יצאתי עם תחושה נוראית, שהחזן ביקש להבכות את עצמו. שניה אחת הוא ממרר בקול גבוה וכבר שניה אחרי הוא מבשר על הנחמה בקול יציב ושלם. בלי שהיה קטנה להתאוששות. אצלי זה העלה את תחושת הסלידה שלי מזיופים.
אני לא יודע, אולי אני ביקורתי מדי, אבל זה עורר אצלי מחשבות ושאלות.
* האם יש מקום לניסיון להבכות את עצמנו גם אם זה לא אמיתי? או אולי זהו שקר?
* האם נכון לחבר עצבונות אישיים ע"מ להתחבר אל העצב המתבקש מאיתנו ביום ט' באב?
* כמה אנחנו "מבכים את עצמנו" בתהליכי היצירה האישית שלנו? כמה אנחנו מוסיפים ומחריפים אצל עצמינו את התחושות, פשוט לשם העצמת התחושות [או יותר גרוע - לשם כתיבתן...] ?
* האם באמת מה שנדרש מאיתנו בט´ באב הוא העצב? הרי מצד אחד לשם כך הובאו הקינות, לשם כך אנו נוהגים מנהגי אבלות, ומצד שני אולי לא נכונה השקיעה בעצב, ונדרש מאיתנו [בדור, בצורה אישית וכו´] לעשות דברים אחרים? להגיע אל מקומות אחרים בנפש?
לצמים, שיהיה אחלה צום... הרבה אושר בכללי, ושנזכה לכוון לאמת.