פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 147 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 14 שנים ו-1 חודשים בום או לא פרק ב אבונור
בה
סיפור בהמשכים פרק ב
האנשים ההמומים לא הספיקו להגיב הילדה והגוש הענקי המדובלל חצו את החדר כאשר זנבו של הגוש עדיו מכשכש בריצה קלה נעלמו כלא היו.
חושך ירד ועלתה כיסתה את הלובי קולותהאנשים המזהירים אחד את משנהו לבל יזוזו כי את עומק וגודל הבור איש לא העריך ולא יכול בבטחה לעמוד.
יבבות הסירנות קולות רכבי הכיבוי ואזעקות האמבולנסים הפכו לרעש אחד ענקי וגועש .ההיסטריה אפפה שוב את ההמון החושך הוסיף למבוכה ,פקודות השוטרים צעקות הכבאים ומנגד שאלות החובשים הפכו בשנית את הלובי לכאוס אחד ענק .החושך המשיך לשרור תדליקו אורות נשמעו צעקות היכן נשאלו שאלות חפשו מה כאן קורה קולות פקודות שאלות התעופפו בחלל הלובי זהירות נשמעה צעקה יש בור בחדר איפה היכן איך .
הצעקות הזעקות הפקודות השאלות הפכו את האוירה ןאת המצב בלובי לבלתי סביר ללא ברור ואין יכולת לתפקד.
פתע מאי שם פנס נשלף אור הבזיק ומעט האור הרגיע את ההיסטריה.
אתה ואתה חפשו את המפסקים תדאגו לאור.אתה ואתה סגרו את הלובי ואת מיתחם הבור.היכן להכניס את הסולם איפה להעמיד אותו נשאלה שאלה מי פצוע איפה אתה כאן וכאן נשמעה צעקה מתוך הלובי,הזהרו הריצפה מתמוטת זוזו אחורה.
אוי זה כואב נפגעתי אי אני פצועה זעקות קללות בכי צחקוקי היסטריה אנחות כאב ושקט.
תדליק את הפנס אני דורך על משהו אוי סליחה .מה איתך רק עיניים בוהות מספרות,הגוף ממאן להגיב תשאר איתי אומר החובש אתה תהיה בסדר אנחנו איתך אל תדאג תיכף נוציא אותך מפה.אלונקה הי תביאו אלונקה יש פה פצוע קשה רגע חפשו מישהו אחר הוא הלך.
בתוך הבור העמוק אור מהבהב כגחלים לוחשות,מדי פעם להבה מזנקת מאירה את הבור.קשה לאמוד עומקו מתחילים להבין רוחבו .
מהיכן הגיע וכיצד ולמה מה קרה שאלות ללא תשובות ושוב חושך הי תדליק את הפנס ,לא יכול הוא נפל לתוך הבור .
יש למישבו פנס נוסף יש למישהו גפרור מצית.אור מוזר ירוק צהבהב הציף את החדר לא ידוע מהיכן הגיע, היכן הוא אבל האור בחדר ישנו את החושך מגרש ושפע של אור האיר הלובי.הכיצד שאלו כולם מהיכן נשאלה השאלה והתשובה ניתנה מתחתית הבור קרניים נשלחו והאירו את הלובי אור חזק אך נעים ומנגינה קלילה נעימה נשמעה,האין זה שופו שאלה אחת הדמויות לא ענתה הדמות האחרת חושבני שאת מפחד מוכנה לקבל כל דבר ולהסכים לכל דבר.
האור והמוסיקה ממשיכים אורם וקולם להשמיע.
הלובי מתחיל לחזור לקדמותו במידת ההגיון האור חודש והטלויזיה משדרת ,האנשים לשתות קפה רצים חלקם מחפשים בירה אחרים מדליקים סיגריה כולם ממשיכים כאילו מאומה לא קרה הדחקה המונית מעטי מעט לא שכחו את מה שקרה ואת הילדה שעל צוארושל הגוש הלבן מדובלל בעל הזנב המשכשך שנעלמו מהלובי.עולם כמנהגו נוהג.
קול בודד של הנער שאל " היה בום או לא היה"
12/7/2011
אביזד
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
