ספר חדש, של ג'ונתן טרופר, הפתיע אותי לטובה. הספר מספר על בחור צעיר שהתאלמן והשנה שחלפה עליו מאז נהרגה אשתו. הוא מצליח להכניס את הקורא לראשו של האלמן ולמצב הנפשי הקשה. בניגוד לספרים אחרים שגורמים לקורא לשקוע בדכאון מצליח טרופר ליצור סביבה, בעיקר משפחה קצת מיוחדת שגרמה לי לקרוא די בהנאה את הספר, למרות ההזהות עם היאוש העמוק של המספר. בתכל'ס הוא מסביר יפה מאוד מה מעציב איש כזה במפגשיו עם שאר העולם ומה מכניס אותו לדיכאון ובעצם אומר - תעזבו אותי לנפשי עד שאסיים לעכל את המוות של אשתי ולחזור לחיים. כמה שזה מוזר ולמרות הנושא, ספר מהנה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה