מיהו ישראלי בשבילי:
פסיפס אנושי של השקפות עולם, תרבויות, דתות - ובעיקר סימני שאלה. כל צבעי הקשת מתנקזים לאישיות אחת. להיות ישראלי פירושו כל העת לגשר בין קטבים ולמצוא את האיזון: בין מלחמת קיום לבין השאיפה להגשמת השלום; בין קיצוניות אחת למשנה; בין כל היופי הטמון בזכות להיות אזרח ישראלי (התרבות, הנופים המגוונים והפלאיים, האתרים ההיסטוריים, והמרקם האנושי וכו'), לבין הכאב הכרוך בהתחייבות זו (שכול, גזענות, אלימות, סיכסוכים בין עמים ומחלוקות פנימיות וכו').
באופן אישי, אציין שאני, כישראלית, נמצאת במגעים בלתי פוסקים עם שורשיי היהודיים (שנמצאים כרגע בחקירה בלתי פוסקת) ועם הזהות האזרחית והדמוקטית שלאט לאט מתגבשת בי. לעיתים יש התנגשויות חזיתיות , אך לרוב אני מוצאת לא מעט נקודות השקה מעניינות.
בנוגע לנאמר על התנהגותם הטיפוסית של הישראלים: אינני מתיימרת לסתור את האמירות הנוקבות שנכתבו לפני. אני פשוט סבורה שאין זה נכון לכנותה בהכרח כבוטה, חצופה וכד' - אלא כהתנהגות חמה. אולי זה מזג האוויר, אולי זה דפוס התנהגות משותף, אך זוהי התחושה שאני מקבלת, במינון כזה או אחר, כשאני מסתובבת ברחובות ומתערה בתוך ההמון. לחום יש, כמובן, שתי פנים: כסימפטייה נעימה, או ככול התכונות השליליות שצויינו לעיל. הכל תלוי בצורות ההתבטאות של החום הזה, המחוספס והקשה. ובדרך-כלל קל יותר לזכור את צידו האפל מאשר את צידו המואר, היפיפה.
תודה לך על הדיון המעניין שעוררת. מותר לי לשאול מהו נושא המחקר שלך, ובאיזו מסגרת? :*)
אם זו שאלה אישית מדי, תוכלי להשיב לי בפרטי.