שקית האוכל הקטנה של אלוהים/אירית תהילה סולטן
מה תרצה שאסביר לך,
על אהבה.
מה תרצה שאספר על עצמי.
אני אוהבת פשטות
ושאתה מדבר איתי.
אני אוהבת אותך.
מה אחשוב עוד כשאגע בך,
לא את הכל אני מספרת.
איך זה כך,הידיים שלך.
אתה מדגיש אותי.
אתה קרוב אלי לטובה.
זה לא ברור שאני נשארת
היכן שראוי לי לשהות.
גם הורסת לפעמים.
מעניינת נפש האדם,
שבורחת מטוב.
מה גועש בתוכה
שנעלמת היא מן האושר?
התוכל להסביר זאת
בעת הבריחה?
אני כולי רוצה רק לספק
מחשבותייך ממחשבותיי.
אולי מפחד החולשה שמלווה
את אהבת האישה לאיש.
אני מספרת לך על עצמי,
שאני טובה ומתרגשת
מטיפות של גשם.
ואני מסבירה לך
על דמיוני.
הן כמו שקיות אוכל קטנות
שאלוהים קשר בסרט שקוף
וכשהן מגיעות לאדמה
כל התנפצות מנפצת אותי לטובה.
גם אתה כך,קרוב אלי לטובה.
אולי אהיה עזר לאדון העולם,
הנצחי הזה.
באמת אם תלך,אלוהים יכפיל
את שקיות האוכל הקטנות.
אני מקווה שתזהה את דמעותי.
מה יקרה אם מרוב חיי ברוע,
לא אוכל לקבל טוב שהוא אתה.
אתה אדם.
מה יבוא עלייך בחיקי.
האם תבוא ההצלחה,
בתבונתך להפוך אותי ברוך,
לאישה שאינה מפחדת
מטיב האיש,מהטוב שאתה.
אמן שכך יהיה והיא תבוא.
זו שתמיד משמיעים באוזניי
כשאני מעוניינת לעבור ללא פגע
את קירות הברזל.
מהו החומר החזק ביותר בעולמך?
אני מספרת לך,שהחבאתי במקום
שגלוי רק לי,את מפתח האהבה שלי,
אהבתי לעצמי.
ושוב אתה נוגע בעומק.
אני יכולה לתאר את הנגיעה.
אני כבר לא אדם,
אני עשויה מבוץ.
זה לא בעל חשיבות בזמן הרגע הזה,
אני מרשה לעצמי להשתחרר.
אתה מניח את הידיים שלך,
וטובע בי.
ולא מספיקים החורים בגופי,
שעשו נשימותייך בלילה שהיה.
עכשיו כל גופי טביעות ידיים.
זה מצחיק,הירהרתי.
באמת אהבתך,
היא כמו אהבתם של עוד אוהבים.
שאולי כן רצו בכתף הבוצית שלי.
אולי אני אתן לך יד.
בעצם,תן לי אתה.
שנלך לטייל,
תזכיר לי שסיפרתי לך,
על מפתח האהבה שלי,
אהבתי לעצמי.
תסביר לי על המהות,
שבהשחלת החוט
לחור הקטן שיש במפתח
ובקשירתו לצווארי.
אני מספרת לך על המחשבה
של הרגע הזה.
באמת,אם יכולת להציץ פנימה.
היית נפעם והכל היה שואב אותך.
אני שמחה עכשיו,
אז יש תחושה שלא ניתן לגעת בה
אבל באמת,זה פיזי.
כמו שאני אוחזת בידך עכשיו,
הזיעה בידך ובידי כשהן מתחבקות.
זה דומה.
מה תרצה שאסביר לך על אהבה,
מה תרצה שאספר על עצמי.
באמת,הייתי רוצה להיות איתך
בתוך שקית האוכל הקטנה
של אלוהים,עטורה בסרט שקוף.
אני יודעת,שכשהיא תתנפץ על העולם.
ים צבעים התרסקו ויתיזו חיים לטובה.
גם אנחנו כך,קרובים אחד לשנייה.
לטובה.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאירית תהילה סולטן
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
