שיקוי מופשט/אירית תהילה סולטן
עוד חלקים נושרים מימני,
מתפזרים אל האור.
כמו פלא, יופיי נגלה.
מסובבת את ראשי
וכל גופי נשמט.
מסתכל על צווארי,
אני מביטה מהחלון.
חשתי את משב הרוח שנוצר,
מידו המושטת.
את חמשת אצבעותיו פתח,פרס.
מתקרבת ידו,מצטמרר כל גופי.
כמו לא צלולה הייתי,
כמו הפך השיקוי למופשט
ונשם אותו אפי.
עיניי עצומות בשלווה ניכרת.
משונה,כמו חלום חוויתי.
שערי ממלא את הרווח,
שיצר אלוהים בין אצבעותיו.
לשנייה ארוכה,חוויתי את ידו,
במין תחושה של עצב.
שמא,אוסף חופן שערותיי,
עוקר אותן מאדמתן.
לא קרה כך,רק נגע בי.
חמה כולי,סמוקה.
רוקדת במחשבתי ריקוד חושני.
פליאה מביע,כאילו היה שם,
היה במחשבתי.
וברגע של יצר לא נשלט,
לא הצליח לשאת זאת
וסובב את כל כולי אליו.
נשק לי באומץ,
שעות הרגשתי עור פניו.
לא נוטש את החדר
וכולי מפוחדת,מתמכרת.
איך קרה הדבר?
תשוקה עוטפת,מוליכה שולל.
נעים בחיקו עד מוות,
נעים עד אובדן האמונה.
עד אור הבוקר חשתי צורך להישאר.
לא רציתי לנטוש,לא רציתי לבכות.
כל מחשבה מביאה בשורה רעה.
אולי לא אמת,אולי לא אמת.
לכי,לכי! טוב עד מאוד הדבר,
שלא יחשכו עינייך,
שלא תבוא האכזבה אל חיקך.
כמו הפך השיקוי למופשט
ונשם אותו אפי.
בקלילות נשבתי,
מכושפת שכמותי.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאירית תהילה סולטן
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
