לפני הרבה שנים ,בין זיכרונות שונים .
שקשורים זה לזו בנדרים עתיקים .
נשמע מרחוק צחוק .
צחוק של ילדה הבטוחה בזרועות אביה .
בתוך זיכרון אחד הייתה הבטחה:
"שתמיד הוא היה איתה"
ובירייה אחת הכול נמוג!
הצחוק ,הביטחון,וביחד גם ההבטחה
ובבכי מר של ילדה
המנסה לצעוק ולקראו לעזרה ...
אבל אין תגובה
והזיכרון המר של העניים הקרות כקרח הקוטב
המביטות בה ללא רחמים...
כן
זוהי השואה
זיכרון שלא נתפס אבל גם לא נשכח
זה זיכרון שגבר וכבש מיליוני זיכרונות עם רגשות
זיכרונות שלא זכו לסיפור...
ואלה הזיכרונות שזכו:
חלקם מלאים עצב וכמעט בלי המשך ...
וחלקם... חיפשו!
חיפשו מתוך זיכרונות העצב את הדבר הטוב
ובראו זיכרונות חדשים
ועשו כבוד למדינת היהדות
"מדינת ישראל"
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
