השיר:
וזכרוני הראשון אם יופייך אינו מטעה אותי,
משליך גיטרה ואבי עלי צורח,
ואימי אומרת "זה החוטא שלי",
ולוקחת אותי לטיול מנחם מול ירח.
וזכרוני השני, אם עינייך אינן מטעות אותי,
עוזב את הבית אל סיכוני הזמן,
כששאלתי אותך "האם תהיי לי לעולמים?"
ענית: "תביט לירח שם יש כבר אדם".
ואחרי שנה שכרנו חדר מול ירח,
מתחיל לנגן בבר קודר ברחוב המסגר.
והם צרחו "תורידו ת'נמוך עם הטוקסידו".
ורק אחד אמר: "ילד ילד, עוד תוריד את הירח בשבילם".
היתה תקופה כזו שהאושר בא בזעם,
צחקנו מהכל, שרפנו את מה שבא ליד,
לא נשאר לנו אלא לחבק את הצער,
להגיד "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר".
אתמול היה טוב, אתמול היה טוב,
אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר.
קשה לי להתרכז, כי יופייך עוד מהמם אותי,
קשה להגיד חבל או לומר אולי.
במקום זה אני רוקד וצועק לירח: "רד".
ומאשים את העולם בכאבי.
לפעמים אני שוכח, איך התחלתי מול ירח,
כשאתה שוכח כן, כן, אתה מסכן
יש גשם בשמיים אין ירח בינתיים,
וכשיצא נלך ביחד עד שנעלם.
--------------------------------------------------
הניתוח:
המשורר גולש אל העבר בזיכרונו "וזכרוני הראשון", הוא מתאר את יופייה הכללי של אהובתו שיכול להטעות בעצמתו "אם יופייך אינו מטעה אותי". המשורר מתאר סערת רגשות המתחוללת בינו לבין הוריו, תחילה הוא "משליך גיטרה" וייתכן שמדובר ב-זורק את הכול לטובת אהבתו ולאחר מכן מובאת התגובה של אמו עם מעט רוך "זה החוטא שלי", המשורר מחובר מאוד לאמו והיא מנחמת אותו בהליכה לאור ירח. בפעם הראשונה שמופיע הירח בשיר הוא מנחם. המשורר ממשיך להתעמק בגלישה על העבר בזיכרונו ומתאר את הזיכרון השני שלו מאהובתו והוא מתנה את אמיתות הדבר ב"אם עינייך אינן מטעות אותי" משמע שהוא נזכר במראה אהובתו. באותו זמן התחתן המשורר עם אהבתו ועזב את בית הוריו "אל סיכוני הזמן". הוא מתאר איך שאל את אהובתו האם תינשא לו והיא ענתה "תביט לירח שם יש כבר אדם", מכאן אנו לומדים שליבה של האהובה היה קשה להשגה. שורה לאחר מכן מתואר איך הסכימה האהובה להתחתן ואפילו עברו לגור ביחד מול ירח. כאן הירח מסמל את ההצלחה בנישואים והגשמת החלומות למרות שלא טסו לירח מרגישים מאושרים. המשורר מתאר איך התמקם נפשית כנראה בעזרת אהובתו ומצא עבודה "מתחיל לנגן בבר קודר ברחוב המסגר" ושנהמת ההמונים אינה משרה עליו מנוחה בעבודתו למרות שיש ניצוץ תקווה ואדם אחד שאומר לו "יום אחד עוד תוריד את הירח בשבילם".
המשורר ממשיך לתאר את תקופת הנישואים "שהאושר בא בזעם" ומזכיר שוב סערת רגשות כמו שהתחוללה עם הוריו כך גם עם בת זוגתו. הרבה ניגודים וקונפליקטים כנראה בקשר בין המשורר לאשתו "צחקנו מהכול שרפנו את מה שבא ליד". אך למרות האבדון שכנראה בשל מות בן מורגש כך, הם מחבקים את הצער וזה מה שנותר להם. הם מתנחמים בפעם השלישית שיש נחמה בשיר באמצעות אמירה "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר" ונעזרים ברגש כדי לנצח במלחמה מול הרגש. רואים חזרות על "אתמול היה טוב" ולעומת זאת רק פעם אחת "ויהיה גם מחר" זאת אומרת שחסרה תקווה אבל בכל זאת יש קצת כדי לחיות.
בפעם השלישית בשיר שקשה למשורר להתרכז כי יופייה של אהובתו מבלבל אותו, מועברת תחושה נוספת של איבדון כנראה שאיבד את אהובתו "קשה להגיד חבל או לומר אולי" והוא לא מתחרט על התקופה שהעבירו למרות שהייתה קשה. המשורר עושה בחירה נבונה ולא בוכה או מאשים את העולם בכאבו אלא רוקד וצועק לירח שירד. הירח כאן מסמל שוב בדומה לפעם הקודמת תשוקה ליותר. המשורר יוצא בקיאה נרגשת לקורא: אסור לשכוח! אל תשכח! כשאתה שוכח אתה מסכן! אל תשכח את ההתחלות היפות שלך, במקרה הזה המשורר נותן דוגמא להתחלה שלו עם אותה אהבה ששכח ממנה. המשורר מחפש אחר הירח להינחם בו בפעם הרביעית אבל לא מוצא "יש גשם בשמיים אין ירח בינתיים" ומסיים בשאלה לקורא-האם אהובתו חיה והיא גוססת? אם לא- מדוע הוא כותב "וכשיצא נלך ביחד עד שנעלם".
-----------------------
מה דעתכם?
וזכרוני הראשון אם יופייך אינו מטעה אותי,
משליך גיטרה ואבי עלי צורח,
ואימי אומרת "זה החוטא שלי",
ולוקחת אותי לטיול מנחם מול ירח.
וזכרוני השני, אם עינייך אינן מטעות אותי,
עוזב את הבית אל סיכוני הזמן,
כששאלתי אותך "האם תהיי לי לעולמים?"
ענית: "תביט לירח שם יש כבר אדם".
ואחרי שנה שכרנו חדר מול ירח,
מתחיל לנגן בבר קודר ברחוב המסגר.
והם צרחו "תורידו ת'נמוך עם הטוקסידו".
ורק אחד אמר: "ילד ילד, עוד תוריד את הירח בשבילם".
היתה תקופה כזו שהאושר בא בזעם,
צחקנו מהכל, שרפנו את מה שבא ליד,
לא נשאר לנו אלא לחבק את הצער,
להגיד "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר".
אתמול היה טוב, אתמול היה טוב,
אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר.
קשה לי להתרכז, כי יופייך עוד מהמם אותי,
קשה להגיד חבל או לומר אולי.
במקום זה אני רוקד וצועק לירח: "רד".
ומאשים את העולם בכאבי.
לפעמים אני שוכח, איך התחלתי מול ירח,
כשאתה שוכח כן, כן, אתה מסכן
יש גשם בשמיים אין ירח בינתיים,
וכשיצא נלך ביחד עד שנעלם.
--------------------------------------------------
הניתוח:
המשורר גולש אל העבר בזיכרונו "וזכרוני הראשון", הוא מתאר את יופייה הכללי של אהובתו שיכול להטעות בעצמתו "אם יופייך אינו מטעה אותי". המשורר מתאר סערת רגשות המתחוללת בינו לבין הוריו, תחילה הוא "משליך גיטרה" וייתכן שמדובר ב-זורק את הכול לטובת אהבתו ולאחר מכן מובאת התגובה של אמו עם מעט רוך "זה החוטא שלי", המשורר מחובר מאוד לאמו והיא מנחמת אותו בהליכה לאור ירח. בפעם הראשונה שמופיע הירח בשיר הוא מנחם. המשורר ממשיך להתעמק בגלישה על העבר בזיכרונו ומתאר את הזיכרון השני שלו מאהובתו והוא מתנה את אמיתות הדבר ב"אם עינייך אינן מטעות אותי" משמע שהוא נזכר במראה אהובתו. באותו זמן התחתן המשורר עם אהבתו ועזב את בית הוריו "אל סיכוני הזמן". הוא מתאר איך שאל את אהובתו האם תינשא לו והיא ענתה "תביט לירח שם יש כבר אדם", מכאן אנו לומדים שליבה של האהובה היה קשה להשגה. שורה לאחר מכן מתואר איך הסכימה האהובה להתחתן ואפילו עברו לגור ביחד מול ירח. כאן הירח מסמל את ההצלחה בנישואים והגשמת החלומות למרות שלא טסו לירח מרגישים מאושרים. המשורר מתאר איך התמקם נפשית כנראה בעזרת אהובתו ומצא עבודה "מתחיל לנגן בבר קודר ברחוב המסגר" ושנהמת ההמונים אינה משרה עליו מנוחה בעבודתו למרות שיש ניצוץ תקווה ואדם אחד שאומר לו "יום אחד עוד תוריד את הירח בשבילם".
המשורר ממשיך לתאר את תקופת הנישואים "שהאושר בא בזעם" ומזכיר שוב סערת רגשות כמו שהתחוללה עם הוריו כך גם עם בת זוגתו. הרבה ניגודים וקונפליקטים כנראה בקשר בין המשורר לאשתו "צחקנו מהכול שרפנו את מה שבא ליד". אך למרות האבדון שכנראה בשל מות בן מורגש כך, הם מחבקים את הצער וזה מה שנותר להם. הם מתנחמים בפעם השלישית שיש נחמה בשיר באמצעות אמירה "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר" ונעזרים ברגש כדי לנצח במלחמה מול הרגש. רואים חזרות על "אתמול היה טוב" ולעומת זאת רק פעם אחת "ויהיה גם מחר" זאת אומרת שחסרה תקווה אבל בכל זאת יש קצת כדי לחיות.
בפעם השלישית בשיר שקשה למשורר להתרכז כי יופייה של אהובתו מבלבל אותו, מועברת תחושה נוספת של איבדון כנראה שאיבד את אהובתו "קשה להגיד חבל או לומר אולי" והוא לא מתחרט על התקופה שהעבירו למרות שהייתה קשה. המשורר עושה בחירה נבונה ולא בוכה או מאשים את העולם בכאבו אלא רוקד וצועק לירח שירד. הירח כאן מסמל שוב בדומה לפעם הקודמת תשוקה ליותר. המשורר יוצא בקיאה נרגשת לקורא: אסור לשכוח! אל תשכח! כשאתה שוכח אתה מסכן! אל תשכח את ההתחלות היפות שלך, במקרה הזה המשורר נותן דוגמא להתחלה שלו עם אותה אהבה ששכח ממנה. המשורר מחפש אחר הירח להינחם בו בפעם הרביעית אבל לא מוצא "יש גשם בשמיים אין ירח בינתיים" ומסיים בשאלה לקורא-האם אהובתו חיה והיא גוססת? אם לא- מדוע הוא כותב "וכשיצא נלך ביחד עד שנעלם".
-----------------------
מה דעתכם?