סודות הכדורגל של נועם | 5

נועם, נועם..." ונועם, בלי כדור ובלי נעליים, עמד יחף
במרכז הרחבה ושמע את הלחישה הזאת כמו היתה צעקה אדירה.
*** "נועם, נועם, נועם..." "נועם, תתעורר כבר." "צריך
לקום. אתה מאחר לבית הספר." נועם פקח את עיניו, מבולבל
ונסער. אביו עמד לצד מיטתו והאיץ בו להתעורר. "אתה שוב תאחר
לבית הספר," אמר אביו ברוגז, "למה אתה לא יכול ללמוד
מאחותך? אתה כבר ילד גדול. אתה צריך להיות יותר אחראי."
"בסדר אבא," ענה נועם, עדיין מטושטש מהשינה, "פשוט חלמתי
חלום מוזר." "ככה זה כשהולכים לישון מאוחר," אמר אביו
ויצא מהחדר. נועם נשם לרווחה. זה היה רק חלום, אמר לעצמו,
רק חלום רע. הוא התיישב במיטתו והביט בחדרו המבולגן.
כמעט כל פריט שנמצא בחדר היה קשור לכדורגל, האהבה האמיתית
של חייו: מדגלי הקבוצות שקישטו את החדר, ממחברות בית
הספר עם העטיפות והמדבקות של הקבוצות, ועד נעלי הבית של
ברצלונה, הקבוצה האהובה עליו. אבל איפה הכדור? נועם קם מהמיטה
והתחיל לחפש אותו. על הקירות היו תלויים פוסטרים של מסי
ורונאלדיניו, השחקנים שהעניקו לו השראה והיו אליליו הנערצים. בארון
היו מקופלות לא מעט חולצות של קבוצות אירופיות, שהיה מקבל
כמתנות יום הולדת. תמיד חלם לטוס ולראות משחקים בליגת
האלופות. הנה הוא, הכדור הישן שכל כך אהב, מתחבא מאחורי דלת
החדר. והנעליים? איפה הן? נועם שלף אותן מתחת למיטה והביט
בהן בחיבה. נעלי ספורט פשוטות, שהצבע כבר התקלף מהן ובכמה