מועדון המייל היי 3 - הקזנובה - The Casanova | 5

אני מגיע לנקודת רתיחה. "ואל תגלגל עיניים," היא
נושפת. "קתרין, אני כבר זקוק להשתלת רשתית מכמות הפעמים שבהן גלגלתי
עיניים בגללך." "ובכן, כמוני כמוך." אנחנו נועצים זה בזה
מבטים כעוסים ואני לא יודע אם אי פעם שנאתי מישהו כמו שאני
שונא אותה. טוק, טוק, נשמעת דפיקה בדלת. "יבוא," היא
צועקת. כריסטופר מופיע בשדה הראייה שלי, כפי שידעתי שיקרה. הוא תמיד
קוטע את פגישותיי עם קתרין רגעים ספורים לפני שאני מתפוצץ.
"אליוט, אפשר לדבר איתך?" הוא מהנהן אליה ומחייך. "בוקר,
קתרין." "עדיין לא סיימנו, כריסטופר, תיאלץ לחכות," היא גוערת
בו. "סיימנו." אני מסתובב. "אם יש לך תלונות נוספות, וללא ספק יהיו
לך, תפני אותן למשאבי אנוש." "אני לא מתכוונת לעשות את
זה," היא נובחת. "אתה המנכ"ל ואני מתכוונת לפנות אליך עם
כל בעיה שלי. תפסיק לבזבז לי את הזמן, מר מיילס. אשמח
לדווח לדירקטוריון על חוסר התפקוד שלך. אלוהים יודע שיש
מספיק על מה לדווח. אני דורשת שההתמחויות האלה יוחזרו לסניף
הלונדוני באופן מיידי." "לא עומד לקרות." היא מדפדפת בדפים
שעל שולחנה. "בסדר, נתראה ביום שלישי הבא." ישיבת
הדירקטוריון. אני בוהה בה וליבי הולם בעוצמה. כלבה מזדיינת. "אהה...
אליוט," כריסטופר דוחק בי. "אנחנו צריכים לזוז." אני ממשיך
לנעוץ בה מבט בשיניים חשוקות. "מה את רוצה בשביל
להתפטר?" "לך לעזאזל." "אני לא מוכן לספוג את התלונות הקטנוניות
שלך בכל פעם שאני בדרך למשרד שלי," אני נוהם. "אז תפסיק