זמן יוון | 4

לחיות על התפר שבין שייכות לזרות, ולתרום בעקיפין להתקרבות
האנושות לעידן נטול גבולות. יוון היא ניסוי מוצלח
בגלובליזציה רכה. היא מציעה חוקי שהייה סבירים, אפשרויות קוסמות
להשקעה בנדל״ן, ויזות נוחות. אך יותר מכל, היא מאפשרת למי
שלא נולדו בתוכה אך בחרו לחיות לצִדה להרגיש רצויים
ואהובים. יוון מאמינה ב״פילוקסֵניה״ (Filoxenía) — אהבת הזר. לא
כמחווה טקסית של הכנסת אורחים, אלא כדרך חיים. זו אהבה
שמקורה, כך אומרים, באלים היוונים, שהרי זאוס נקרא ״קסניוס״ —
פטרון האורחים. אבל גם בלי המיתולוגיה העתיקה, הזר שחי
במדינה הזו חש את הכנסת האורחים בכל יום ויום. הם לא שואלים
למה הגעת — אלא מה תרצה לשתות. ולעיתים, זה כל מה
שצריך. יוון היא אולי המדינה היחידה שבה אפשר להישאר זר, ובכל זאת
להרגיש בבית. המעשה הנכון אם יש מילה אחת שמסכמת את הרוח
היוונית — זו המילה ״פילוטימו״ (filótimo) שמשמעותה: לעזור
מבלי שהתבקשת, לדאוג למישהו פשוט כי כך ראוי. זה, למשל,
להאכיל אורח לפני שאתה אוכל בעצמך, להחזיק את דלת המעלית שלא
תיסגר על מי שמאחוריך, או לעצור ולעזור לשכנה מבוגרת עם
שקיות כבדות. זו אינה נדיבות יוצאת דופן, אלא התנהגות
המצופה מאדם הגון — האחריות לעשות את הדבר הנכון. לא לשם
קרדיט או מחיאות כפיים, ובמיוחד כשאיש אינו
רואה. ״פילוטימו״ הוא ערך יומיומי שנלמד בבית עוד לפני שהילדים מכירים
את שמו. הוא אינו מתבטא במחוות גדולות, אלא בסך המעשים