אקדמיית אנג'לוויו 2 - מאליס - Malice | 5

לרגליי, הנוזל הכחול שלו עדיין תוסס בתוך מכל הפלסטיק. אני
שוב מרימה את מבטי ותופסת את הדבר השני שנזרק לעברי
מזווית העין, אבל שוב, אני איטית מכדי להתחמק ממנו. עוצמת
המכה שולחת אותי למעוד לאחור על מישהו שמייד דוחף אותי
ממנו ומסנן בכעס, "איכס, זונה!" והפעם אני המומה לגלות
בקבוק זכוכית מנופץ על האדמה. "מה הפאקינג בעיה שלכם?" אני
צורחת, חופנת את הלסת הכואבת שלי. אם זה היה פוגע לי ברקה,
זה בטח היה מעלף אותי או חמור יותר. לפי קולות הבוז
והאצבעות המופנות אליי, משהו אומר לי שהם כיוונו להרבה יותר
גרוע. "היא עשתה את זה!" מישהו צועק. "זונה!" "רוצחת!" כשהם
סוגרים סביבי השרירים שלי קופאים, ונשימות רדודות מתפרצות לי
מהפה. כל כך נדפקתי. האנשים האלה מטורפים, והם מוציאים עליי
כל טיפה מהטירוף שלהם. הלב שלי מתכווץ מהמחשבה לעזוב בלי
לדעת אם סיינט וליאם בטוחים, אבל אני לא יכולה להסתכן בעוד
בקבוק לראש. אני מסתובבת בכוונה להוציא את עצמי מהמצב הזה,
אבל דרכי חסומה על ידי המון רוחש של פרצופים מעוותים
וידיים המושטות לעברי. מושכות. מכות. הציפורניים שלהם
מתחפרות לי בעור והנשימות שלהם לוהטות על הפנים שלי. "את
תשלמי על זה, חתיכת חרא לבן מהזבל!" עכשיו, הם כולם צועקים
ומטיחים בי חצץ ועפר שהם חוטפים מהאדמה. אני מנסה להתרחק בזמן
שאני מגינה על ראשי ופניי בזרועותיי, ומתפרצת קדימה בכל
פעם שאני מצליחה להכריח אותם להתרחק ממני. אבל בכל מקום