אקדמיית אנג'לוויו 2 - מאליס - Malice | 4

בתגובה לחוסר הנוחות שזה יגרום לו, ובטח ימשוך את השרוולים
שלו בעצבנות כדי להסתיר את הקעקועים שאסורים על פי תקנון
בית הספר. אז למה אני לא מצליחה למצוא אותם בשום מקום
בין הקהל? את יודעת למה, הקול באחורי ראשי מתגרה בי,
הטון שלו אכזרי יותר משאי פעם היה. פניקה עוצרת את הנשימה
שלי. הם לא יכולים להיות שם. הם פשוט לא יכולים. לא סיימתי
לשנוא את סיינט, ורק התחלתי חברות אמיתית עם ליאם. הם לא
יכולים להיות מתים. בבקשה, אלוהים, תעשה שהם לא יהיו
מתים. אני שקועה במחשבות שלי עד כדי כך שלוקח לי רגע אחד יותר
מדי להבין שכל הקהל סביבי מתחיל לזוז. הוא הופך ממודאג
ומבוהל למאשים. ואז זועם. ועכשיו... הוא פשוט פראי. הלחישות
הופכות למלמולים, והרעש מתחזק יותר ויותר עד שהוא מזמזם
באוזניי קרשנדו שאני לא יכולה להתעלם ממנו. אני תופסת כמה
מילים פה ושם, וציפורני פחד ננעצות לי בחזה. "...סיינט ממש
זיין את הזונה הזו..." "...שמעת מה היא אמרה לו,
נכון?" "...לא מאמינה שהכלבה המטומטמת הזו מראה כאן את הפנים
שלה!" אני סורקת את הסביבה שלי, ליבי הולם בכוח למראה עשרות
זוגות העיניים שזורחות בזעם היישר לעברי. מה לעזאזל? למה
אנשים מסתכלים עליי ולא על השרפה? "לכי תזדייני,
אליס!" משהו מתעופף משום מקום ופוגע לי בפנים. אני זועקת בהלם
וכאב כשהראש שלי מוטח הצידה. הלחיים שלי פועמות, ואני
מצמצמת עיניים אל האדמה ומגלה בקבוק גייטורייד חצי ריק ששוכב