כמו זוג פיונים על לוח שחמט | 3

מתוך מכתבם האחרון של אתל ויוליוס, קדם הוצאתם
להורג "אהוביי, מחמדיי, ילדיי היקרים מכל יקר, עוד הבוקר נדמה היה
כי עומדים אנו להיות שוב יחד, אחרי הכול. עכשיו, משלא
ניתן הדבר, רוצה אני מאוד כי תדעו מכל אשר נודע לי.
להוותי, איני יכול עוד אלא לכתוב מילים מעטות ופשוטות: את
השאר ילמדוכם החיים, כשם שלימדוני חיי שלי. בתחילה, כמובן,
תתאבלו עלינו, אולם לא בודדים תהיו באבלכם. זוהי נחמתנו,
ועתידה להיות גם נחמתכם. כן עתידים אתם לבסוף לבוא לידי
אמונה, שהחיים – כדאיים הם לחיותם. התנחמו בכך שאף בשעה זו,
כאשר קץ חיינו מתקרב לאט, אנו מחזיקים בדעה זו בכוח
האמונה, שהוא חזק מכוחו של התליין. זכרו לעולם כי חפים אנו
מפשע וכי לא יכולנו לחלל את מצפוננו. אנו מאמצים אתכם אל
ליבנו ומנשקים לכם בכל כוחנו. באהבה, אבא ואימא, אתל
ויוליוס. יום שישי 19.6.1953." פתח דבר ראשוני היהודים החלו
להגיע ל"ציון החדשה", היא ארצות הברית, למן 1612. היו אלה
שרידים של אנוסי ספרד ופורטוגז, שהגיעו למולדת החדשה על־מנת
להתרחק מעלילות הדם, מהרדיפה הדתית, ומהאנטישמיות. אלא
שהחיים החדשים במושבות זימנו אתגרים לא פשוטים, שכללו
איסורים דתיים ופולחניים בחלק מן המושבות, איסור על לימוד
באוניברסיטאות, וצורך להוכיח ללא הרף לפרוטסטנטים הלבנים, שתרומתה של
הקהילה היהודית ונאמנותה אינן פחותות מאלו שלהם. שוב ושוב
הועמדו למבחנים בנושא נאמנותם לאומה החדשה. במאה וחמישים