האונייה - The Wager | 3

פתח דבר העד הלא משוחד היחיד היה השמש. במשך ימים
היא התבוננה בעצם המוזר המתנודד מעלה־מטה על פני
האוקיינוס, מטולטל ללא רחמים על ידי הרוחות והגלים. פעם או
פעמיים התקרב כלי השיט לשונית וכמעט התנגש בה, דבר שאילו
התרחש היה מסיים את סיפורנו. ובכל זאת, בדרך כלשהי — אם
הודות לגורל, כפי שיהיו מי שיטענו בעתיד, או סתם בגלל המזל
העיוור — הוא נסחף אל תוך מפרצון בחוף הדרומי־מזרחי של
ברזיל, שם הבחינו בו כמה מתושבי האזור. כלי השיט, אורכו 15
מטרים ורוחבו שלושה מטרים, היה סירה כלשהי, אם כי נראה
כאילו הודבק מגזרי עץ ושאריות בד ואז נחבט ואיבד כל צורה.
מפרשיו היו קרועים לגזרים והמנור1 שלו מרוסק. מי ים חדרו
לבטנו וסירחון עלה מתוכו. המתבוננים מהצד שהתקרבו בהיסוס
שמעו קולות מרתיעים בוקעים ממנו: שלושים אנשים היו דחוסים
על הסיפון, גופיהם מדולדלים עד העצם ובגדיהם מפוררים
כמעט לגמרי. פניהם היו מכוסים שיער, סבוך ומכוסה מלח כמו
אצות. כמה מהם היו חלשים כל כך, שלא היה בכוחם לעמוד, ואחד מהם
נשם כעבור כמה דקות את נשימתו האחרונה ומת. אבל אדם אחד,
שנראה כמי שהשליטה בידיו, התרומם במאמץ בלתי נתפס של כוח
הרצון והודיע כי הם ניצולים מאוניית המלחמה הבריטית
'וֵייגֶ'ר'. כאשר החדשות הגיעו לאנגליה, הן התקבלו בחוסר אמון. בספטמבר
1740, במהלך עוד מלחמה בין בריטניה לספרד, הפליגה מנמל
פורטסמות שייטת ובה ה'וֵייגֶ'ר' במשימה סודית: ללכוד