"רעב" מאת טובה זהר, בהוצאת "ספרי ניב", הוא רומן אוטוביוגרפי החושף תחנות משמעותיות בתוואי חייה של הסופרת, בת לניצולי שואה. ספר זה מגולל זיכרונות והבזקים מלידה ועד בגרות מאוחרת. נקודת הזינוק היא ההווה, חזרה לאירועים מן העבר ושוב, נחתמים דפי הספר באירועים מן ההווה.
סגנון הכתיבה של טובה הינו קולח ומעניין במיוחד, ישיר, ללא כחל ושרק, הוא כתוב מזווית ראייה סובייקטיבית, אותנטי וללא משוא פנים ומסיכות. זהו ספר חובה לכל הקוראים המבקשים להיחשף לאמיתות גם כשהן פחות נוחות.
"המראה הבא שנחשף לעיני, מבעבע, מפעפע ובועט בי כבר עשרים וארבע שנים... בקדמת ביתה של דידי נקבע מטבח מאולתר - שולחן עץ ישן ושני כיסאות לא תואמים, מחשבים להישבר. מקרר לא נראה שם, במרכז בלט כיור וברז חלוד ומטפטף. המים פרצו מאיזה פיר בתחתית הכיור, יוצרים שלולית עכורה על הרצפה הישנה. נערה קצוצת שיער צהוב-דהוי, לבושה מכנסונים קצרצרים, ירכיה שזופות, פראית למראה רכנה וניגבה במטלית זעירה את מקווה המים אולם אלה נערמו שוב באחת, כאילו לא עשתה דבר. זו סילבנה... אך היא לא נשאה אליי מבט... היא המשיכה בשלה, כלוחמת בקרב אבוד".. (מתוך הספר)
טובה זהר, נולדה וגדלה בתל-אביב. עוסקת שנים בהוראה ובחינוך בני נוער, ובהנחיית קבוצות לכתיבה יוצרת. "רעב" הוא ספרה השני. ספרה הראשון "מקומות ריקים" שיצא השנה הוא ספר נפלא הכולל שישה סיפורים קצרים הכתובים מנקודת מבט של אישה. אירועים וסצנות שונים ומגוונים בנושאם, המתארים תמונה אישית ומקורית של "האני-המספרת", המטביעה את חותמה וקולה הנשי על הסיפורים המעוררים סקרנות ותהייה, עד לסופם המפתיע: הקובץ כולל את חוויותיה כבת לניצולי שואה וכמו כן סיפורים עתידיים שצמחו מתוך המציאות הארצישראלית העכשווית. לעתים קולה של המספרת משמש שופר אזהרה נוקב , ובסיפורים אחרים בולטת הנימה הסרקסטית. סיפור נוסף משתף את הקורא בהתרגשותה הגואה ובמאווייה האימהיים.